א. בעל ה"משנה ברורה" (ס"ק א) ובעל ה"ביאור הלכה" (שם) ביאר שיש כאן ג' מאמרי חז"ל: א. צריך לענג את השבת בדגים גדולים וכו' יענגהו במאכלים ומשקים חשובים. ב. אפילו דבר מועט שעשו לכבוד שבת קיים מצות עונג שבת, ואפילו דגים קטנים מטוגנים בשמנם. ג. דברי ר' עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
הוא הסביר שהחילוק בין ג' המאמרים האלו הוא כך: מי שאפשר צריך לכבד את השבת כפי יכולתו. מי שהשעה דחוקה לו ביותר, אין לו אלא מזון ב' סעודות לשבת, בכך שייכים דברי ר' עקיבא. הוא לא מחוייב בג' סעודות ובכסא דהרסנא. מי שיש לו ממון כדי לקנות מזון שלש סעודות וקצת יותר, מחוייב במזון ג' סעודות וכסא דהרסנא. כמו כן, מי שאין לו כלום והוא מוטל כולו על הצדקה, הרי הגבאים מחוייבים לתת לו ג' סעודות וכסא דהרסנא, ובאדם נכבד [דהיינו, שבעבר היה נכבד ונפל מנכסיו] הכל לפי כבודו. הדין "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" נאמר רק במי שלא נצרך עדיין ליטול, אבל מי שנצרך ליטול נותנים לו הכל.
אולם, יש לציין שהוא הביא מדברי הפוסקים שכתבו שאפילו במקרה שהוא דחוק ביותר ואין לו אלא מזון ב' סעודות, ראוי ונכון שישתדל לעשות ג' סעודות ויאכל כסא דהרסנא. דהיינו, שיהיה לו קצת עונג שבת.
בעל ה"ביאור הלכה" (אורח חיים, סימן רסג, ד"ה אין לו) כתב שבשתי הסעודות הראשונות חייב כדי שביעה, ובסעודה שלישית השיעור הוא קצת יותר מכביצה. לדעתו ("משנה ברורה", אורח חיים רצא, ב) אכילת כביצה נחשבת כאכילת ארעי, ואינה נחשבת כסעודה.
ב. עוד מבואר במסכת ביצה (טו, ע"ב): "מאי כי 'חדות ה' מעוזכם' אמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בר' שמעון אמר להם הקב"ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע".
יש מחלוקת אחרונים בהבנת דברי התוס' בסוגיא שם. לדעת ה"חכמת שלמה" (שם) ובעל ה"בית חדש" (אורח חיים רמב, ד) דברי ר' עקיבא שאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות נאמרו דווקא כשאין לאדם משכנות כדי לתת בתור משכון על הלוואה. דהיינו, לפי דבריהם אין ללוות בשביל כבוד השבת, אלא אם כן, יש לו במה לפרוע. אבל, הגר"א (בהגהותיו שם; וב'ביאור הגר"א, אורח חיים רמב, א) הבין שיש ללוות אפילו שאין לו משכון.
להלכה למעשה, נראה שיש לפסוק כדעה שאין ללוות, אלא אם כן, בוודאי לו שיש לו במה לפרוע. דברי הגר"א נאמרים רק לגבי אנשים שהם בעלי בטחון גדול. יש לדמות את הדברים למחלוקת בין רשב"י לר' ישמעאל (מסכת ברכות לה, ע"ב) בנוגע לעניין לימוד תורה ומלאכה. לדעת רשב"י, אין לעבוד, אלא ילמד תורה ואחרים יעשו את מלאכתו. כלומר, בזכות זה שיקדיש את עצמו ללימוד תורה, יזכה שאחרים יפרנסו אותו. אבל, ר' ישמעאל סבר הנהג בהם מנהג דרך ארץ. הגמרא אומרת שהרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן, הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן. נראה שהמחלוקת היא בנוגע לגדר בטחון. כלומר, רק אחד שהוא אכן בעל בטחון גדול והוא סומך על הקב"ה, יכול לנהוג כהנהגתו של רשב"י ולהקדיש את כולו ללימוד תורה. האדם הרגיל אינו בעל דרגה כל כך גבוהה של בטחון, לכן עליו מוטלת החובה של ההשתדלות ועשיית מלאכה כדי להתפרנס. אותם הדברים נאמרים גם במקרה שלנו לעניין הלוואה כשלא ידוע לו שיוכל להחזיר את החוב. אדם רגיל שאינו בעל בטחון גדול, עליו לנהוג כמנהג דרך ארץ ולא ללוות אם אין לו במה לפרוע.
ג. מבואר ב"שולחן ערוך" (אורח חיים רמב, א) שמתקנת עזרא יש לכבס בגדים ביום חמישי בשבת מפני כבוד השבת.
יש מספר מחלוקות בנוגע להלכה זו. ראשית יש מחלוקת בין האחרונים האם התקנה היא שלא לכבס בערב שבת, או שהתקנה היא כדי שיהיו לו בגדים לבנים לשבת (עיין "שער הציון", אורח חיים רמב, טז). נראה שלהלכה למעשה, נוקטים שהטעם הוא כדי שיהיו לו בגדים לבנים לשבת (עיין "שער הציון" שם; שו"ת "אור לציון", חלק ב, פרק טז, אות ב). נראה שבימינו שהכיבוס אינו עסק גדול, מותר לעשות את הכיבוס בערב שבת (עיין שו"ת "אור לציון", חלק ב, פרק טז, אות א; שמירת שבת כהלכתה", פרק מד, הערה יג; שו"ת "יחוה דעת", חלק ז, סימן יח; שו"ת "אבני ישפה", חלק א, סימן מט; שו"ת "שבט הקהתי", חלק ב, סימן קד). אבל, דווקא שיש לו מכונת ייבוש, שאם צריך לטרוח ולתלות את הכביסה, אין להתיר לעשות זאת ביום שישי, אלא אם כן, מדובר על בגדים שהדרך לכבסם בכל יום כמו בגדי ילדים (עיין שו"ת "אור לציון", חלק ב, פרק טז, אות א).
יש מחלוקת בין האחרונים אם מותר לכבס בגדים בליל שישי. לדעת הרב ניסים קרליץ זצ"ל (בספר "חוט שני, חלק א, פרק ג, ס"ק א), אין לכבס בליל שישי, כיון שהתקנה היתה דווקא ביום חמישי. ליל שישי אינו חמישי. אבל, הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל (שו"ת "אור לציון", חלק ב, פרק טז, אות א) נקט שמותר לעשות גם בליל שישי. הרב פנחס חיים שיינברג זצ"ל חילק שבימות החורף שנוהגים להתחיל בבישולים בליל שישי, אין לכבס בליל שישי. אבל, בימות הקיץ, מותר לכבס בליל שישי.
נראה שההקפדה על בגדים מכובסים הוא רק בבגדים הסמוכים לגופו שמתלכלכים משום זיעה וכיוצ"ב. אבל, כל עוד הבגדים האחרים, אם הם נקיים אפילו שאינם מכובסים, לא צריך לכבסם ואפשר ללבשם בשבת (עיין שו"ת "אור לציון", חלק ב, פרק טז, אות א).
ד. הרמ"א (אורח חיים רמב, א) פסק: "נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב. והוא מכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות".
הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל (שו"ת "אור לציון", חלק ב, פרק מז, אות א) טען שדין זה נאמר דווקא בזמנם שהיו אופים במאפיה לחם לשבת כמו שאופים ליום חול, אבל בזמנינו שאופים חלות מיוחדות לשבת, אין הקפדה בכך ואפשר לקנות חלות לשבת מהמאפה ולא צריך להכין בבית. נוסף על כך, הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל (בספר "הלכות שבת בשבת", חלק א, פרק א, הערה א) כתב שאם האדם מתענג מאכילת חלה של האופה יותר מאשה חלה ביתית, בוודאי רשאי לקחת חלה מהמאפיה, ואין בכך חסרון כבוד שבת.