מבוא
במאמר הבא נרצה לבחון את השאלה, האם אדם צריך לפרט את חטאיו שחטא? כלומר, כשאדם חטא בחטא מסויים, יש מצות וידוי. האם במצות וידוי יש חובה לפירוט החטא, או מתוודה באופן כללי שעבר על חטא – חטאתי, עוויתי ופשעתי.
עיון בסוגיות הגמרא
בנוגע לשאלתנו, יש מספר סוגיות שצריך לעיין בהן.
מבואר בגמרא במסכת יומא (פו, ע"ב):
וצריך לפרוט את החטא, שנאמר 'אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב' דברי רבי יהודה בן בבא. רבי עקיבא אומר: 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה'. אלא מהו שאמר משה 'ויעשו להם אלהי זהב' – כדרבי ינאי. דאמר רבי ינאי: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שאמרו די – גרם להם שיעשו אלהי זהב.
אם כן, יש כאן מחלוקת בין ר' עקיבא לר' יהודה בן בבא אם יש לפרט את החטא. לדעת ר' יהודה בן בבא, צריך לפרט את החטא. לדעת ר' עקיבא, אין צריך לפרט את החטא.
לכאורה, יש לפסוק כדעת ר' עקיבא. שהרי מבואר בגמרא במסכת עירובין (מו, ע"ב) כשיש מחלוקת בין ר' עקיבא וחברו, הלכה כדעת ר' עקיבא. רק כשרבים נחלקו על ר' עקיבא, לא פוסקים כדעת ר' עקיבא. אבל, צריך עיון, בדעת ר' עקיבא האם הוא סבר שלא צריך לפרט את החטא, אבל רשאי לפרט את החטא, או שסבר שאסור לפרט את החטא? היה נראה להוכיח שר' עקיבא סבר שאסור לפרט את החטא כיון שאם סבר שרשאי מה היתה הקושיא על דבריו מהמעשה של משה רבינו בחטא העגל. אולי משה רצה לפרט את החטא, הרי אין איסור בדבר. אלא, אפשר להסביר שלדעת ר' עקיבא, אין איסור לפרט את החטא, אבל יותר ראוי שלא לפרט את החטא. לכן, לפי זה, מובנת הקושיא על ר' עקיבא, שהרי בוודאי משה רבינו יעשה מה שראוי לעשות.
גם צריך עיון במחלוקת הזו, במה מדובר? האם מדובר כשנעשה הווידוי בינו ובין הקב"ה, או שמדובר דווקא כשהווידוי הוא בפרהסיא? אולי ר' עקיבא מודה במקרה שהווידוי בינו ובין הקב"ה.
נעבור לסוגיא נוספת שם במסכת יומא (פו, ע"ב):
תנו רבנן: עבירות שהתודה עליהן יום הכפורים זה – לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר, ואם שנה בהן – צריך להתודות יום הכפורים אחר, ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן – עליו הכתוב אומר 'ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו'. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שכן שהוא משובח, שנאמר 'כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד'. אלא מה אני מקיים 'ככלב שב על קאו וגו' ' – כדרב הונא, דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו. – הותרה לו סלקא דעתך? אלא אימא: נעשית לו כהיתר.
כאן מתברר לנו שיש מחלוקת אם עבירות שהתוודה עליהן שנה אחת, האם צריך לחזור ולהתוודות עליהן גם בשנה אחרת. לדעת ת"ק, רק אם חזר וחטא בעבירות אלו, צריך להתוודות עליהן. אבל, אם לא חזר וחטא בהן, אין להתוודות עליהן. ודבר זה אינו ראוי. אבל, לדעת ר' אליעזר בן יעקב, הדבר ראוי ומשובח.
לכאורה, מחלוקת זו קשורה עם המחלוקת הקודמת. כלומר, אם נאמר שלא צריך לפרט את החטאים, לא מובן מה העניין לחזור ולהתוודות על העבירות שחטא בהן. לכן, נראה שבין לדעת ת"ק ובין לדעת ר' אליעזר בן יעקב, צריך לפרט את החטאים. נראה שיש לפסוק כדעת ר' אליעזר בן יעקב, שהרי נאמר על דברי ר' אליעזר בן יעקב שמשתנו קב ונקי (עיין מסכת גיטין סז, ע"א). ובדרך כלל פוסקים כדעתו.
עכשיו נעמוד על סוגיא נוספת במסכת יומא (פו, ע"ב):
אמר רב יהודה: רב רמי, כתיב 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה' וכתיב 'מכסה פשעיו לא יצליח'! לא קשיא: הא בחטא מפורסם, הא – בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן – בעבירות שבין אדם לחבירו, כאן – בעבירות שבין אדם למקום.
כאן רב התקשה בפסוק שהזכיר ר' עקיבא וממנו למד שאין לפרט את החטאים – "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". רב הקשה שהרי יש פסוק אחר שבו נאמר "מכסה פשעיו לא יצליח", אם כן, מכאן מתברר שאין לכסות על החטא. דהיינו, צריך לפרט את החטא, לגלותו. ניתנו שני יישובים לסתירה זו:
- רב: חלוקה בין חטא מפורסם לחטא שאינו מפורסם. רש"י (שם) הסביר: "בחטא מפורסם – טוב לו שיודה ויתבייש, ולא יכפור בו. בחטא שאינו מפורסם – לא יגלה חטאו, וכבוד השם הוא, שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא".
- רב נחמן: חלוקה בין עבירה שבין אדם לחברו לעבירה שבין אדם למקום. רש"י (שם) הסביר: "עבירות שבין אדם לחבירו – יגלה לרבים, שיבקשו ממנו שימחול לו".
לכאורה, נראה שהיישוב של רב אינו יכול להיות לפי דעת ר' עקיבא. שהרי לפי רב, בחטא מפורסם יש לגלות. אם ר' עקיבא סבר כך, לא היה לו קושי מהפסוק אצל משה רבינו שהרי שם היה מדובר בחטא מפורסם. אבל, היישוב של רב נחמן מסתדר עם דברי ר' עקיבא, כיון שלדעת רב נחמן רק בחטא בין אדם לחברו יש לגלות. בחטא העגל היה מדובר בחטא בין אדם למקום[1].
עיון בדברי הראשונים – בפסיקת ההלכה בפירוט החטאים
- עיון בשיטת הרי"ף והרא"ש:
הרי"ף (מסכת יומא ה, ע"ב-מדפי הרי"ף) והרא"ש (שם, פרק ח, סימן יז) הביאו את המחלוקת בין ר' יהודה בן בבא לר' עקיבא ואת המחלוקת בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב, ולא הכריעו בשתי המחלוקות. ובנוגע ליישוב הסתירה בין שני הפוסקים "אשרי נשוי פשע וכו' " לפסוק "מכסה פשעיו לא יצליח", הביאו את היישוב של רב נחמן שיש חלוקה בין עבירה שבין אדם למקום לעבירה שבין אדם לחברו.
מצד אחד, מכך שהביאו את המחלוקת בין ר' עקיבא לר' יהודה בן בבא ולא הכריעו, נראה שהפסיקה כדעת ר' עקיבא. כפי שהתבאר לעיל, הלכה כר' עקיבא מחברו. מצד שני, מכך שהביאו את המחלוקת בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב, וכפי שהתברר לעיל המחלוקת הזו היא נכונה רק לדעת ר' יהודה בן בבא. אם כן, נראה שפסקו כדעת ר' יהודה בן בבא.
אכן, נציין שיש מחלוקת בין הפוסקים בהבנת שיטת הרי"ף והרא"ש. מצד אחד ר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים תרז, ב) הבין שהרי"ף והרא"ש נקטו כדעת ר' עקיבא. וזאת משום שהלכה כדעת ר' עקיבא מחברו, והרי הם הביאו את המחלוקת בלי להכריע. נוסף על כך, הרי בנוגע ליישוב הסתירה של הפסוקים הביאו את היישוב של רב נחמן שהוא מסתדר עם דברי ר' עקיבא, ולא הביאו את היישוב של רב שלא מסתדר עם דברי ר' עקיבא. אם כן, מוכח מכך שנקטו כדעת ר' עקיבא. אבל, מצד שני ר' יוסף קארו טען שהמחלוקת בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב היא נכונה רק לשיטת ר' יהודה בן בבא. והרי הרי"ף והרא"ש הביאו מחלוקת זו. ר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים תרז, ד) הבין שהם פסקו כדעת ר' אליעזר בן יעקב, שהרי משנתו קב ונקי. אם כן, לא מובנים לגמרי דברי ר' יוסף קארו בנקודה זו.
אבל, ר' יואל סירקיס ("בית חדש", אורח חיים תרז, א) חלק בשתי נקודות על דברי ר' יוסף קארו. גם הוא סבר כדעת ר' יוסף קארו שהמחלוקת בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב היא נכונה רק לדעת ר' יהודה בן בבא. לכן, הוא סבר שמוכרחים לומר שהרי"ף והרא"ש פסקו כדעת ר' יהודה בן בבא, שהרי הביאו את המחלוקת הזו בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב. נוסף על כך, הוא גם חלק על דברי ר' יוסף קארו בנוגע לקישור המחלוקת בין רב לרב נחמן למחלוקת בין ר' יהודה בן בבא לר' עקיבא [הדברים האלו עוד יתבארו בהמשך].
יש להעיר עוד נקודה, שהרי"ף והרא"ש גרסו בדברי ר' עקיבא שאינו צריך לפרט. כלומר, לדעתם, אין איסור לפרט, רק אינו צריך.
ובהקשר לכך נציין שר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים תרז, ב) הבין שלדעת ר' עקיבא אין איסור לפרט את החטא, רק אינו צריך. אך, מבואר מדבריו שאינו מאושר בפירוט חטאיו, כמו שאם לא פירט חטאיו. כלומר, יש עדיפות שלא לפרט את חטאיו לדעת ר' עקיבא.
- עיון בדעת הרמב"ם:
הרמב"ם (הלכות תשובה ב, ג) פסק במפורש שיש חיוב לפרט את חטאיו:
כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר 'ומודה ועוזב ירוחם', וצריך לפרוט את החטא שנאמר 'אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב'.
הוא גם פסק (הלכות תשובה ב, ח) כדעת ר' אליעזר בן יעקב שיש לחזור ולהתוודות על חטאיו בכל שנה ושנה:
הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו (כולנו) והוא עיקר הוידוי, עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום הכפורים אחר אף על פי שהוא עומד בתשובתו שנאמר 'כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד'.
ר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים תרז, ב; "כסף משנה", הלכות תשובה ב, ג) הסביר שהטעם שהרמב"ם פסק כדעת ר' יהודה בן בבא ולא כדעת ר' עקיבא, על אף שבדרך כלל יש לפסוק כדעת ר' עקיבא כשרק חברו נחלק עליו ולא רבים נחלקו עליו. יש שתי סיבות לפסיקה זו:
- יישובו של רב מתאים רק עם דעת ר' יהודה בן בבא.
- המחלוקת בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב מתאימה רק עם שיטת ר' יהודה בן בבא.
והטעם שפוסקים כדעת ר' אליעזר בן יעקב כיון שמשנתו קב ונקי (עיין "כסף משנה", הלכות תשובה ב, ח).
- באיזה מקרה נחלקו ר' יהודה בן בבא ור' עקיבא:
ר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים תרז, ב) הבין שהמחלוקת בין ר' יהודה בן בבא לר' עקיבא היא דווקא כשמפרט את חטאיו בפרהסיא. אבל, יכול להיות שגם לדעת ר' עקיבא, יש לפרט את חטאיו כשמתוודה בינו ובין הקב"ה.
אבל, ר' יואל סירקיס ("בית חדש", אורח חיים תרז, א) הבין שהמחלוקת בין ר' עקיבא לר' יהודה בן בבא היא דווקא כשמתוודה בינו ובין הקב"ה [נקודה זו עוד תתבאר בהמשך].
בעל ה"טורי זהב" (אורח חיים תרז, א) הסביר באופן אחר. לדעתו, המחלוקת בין ר' עקיבא לר' יהודה בן בבא היא במקרה שלא יודע על חטא מסויים שחטא, ורוצה לפרט את החטאים כמו שכולם מפרטים את החטאים. דהיינו, בנוסח הכללי. על זה נחלקו ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא. ר' יהודה בן בבא סבר שעל אף שהוא בעצמו לא חטא בחטא זה, כגון בגניבה, בכל זאת, יכול לומר גנבתי כיון שכל ישראל ערבים זה בזה ויש מישהו מעם ישראל שעבר חטא זה. הדיון של ת"ק ור' אליעזר בן יעקב הוא במקרה שהאדם יודע על חטא מסויים שהוא חטא, שבזה לכל הדעות, יש לפרט את החטא ולהתוודות עליו. אבל, הוא הקשה על הסבר זה שהרי ר' יהודה בן בבא הביא ראיה לדבריו מדברי משה בחטא העגל, והרי שם היה מדובר על כך שחטאו בבירור. אלא, לא כולם חטאו בחטא העגל, ובכל זאת, התוודה על כך, כיון שכל ישראל ערבים זה בזה.
לדעתי, הסבר זה מאוד קשה, כיון שאין רמז בגמרא שר' עקיבא ור' יהודה בן בבא דיברו על וידוי כללי, ומדובר שלא חטא בחטא המסויים הזה. גם לא נראה שבתקופת התלמוד היה וידוי כללי שכל הציבור אמרו. בפשטות מדובר שאדם מפרט את חטאיו האישיים.
- עיון בדעת ה"טור":
ה"טור" (אורח חיים, סימן תרז) פסק:
ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו אלא שנהגו לומר גם שאר דברים כגון מה נאמר לפניך ואתה יודע רזי עולם ועל חטא ועל חטאים ואלהי עד שלא נוצרתי ובאשכנז נוהגין לומר על חטא על סדר אלפא ביתא ומפרטין בו החטאים וכן כתב רב עמרם וכן כתב הרמב"ם ז"ל והר"י כתב שצריך לפרט החטא ובספרד אין נוהגין לאומרו וכן נראה שאין צריך לפרט החטא שר' עקיבא אומר שאין צריך לפרט החטא והלכתא כדבריו… ועונות שהתוודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שנה עליהם כתב הרי"ץ גיאת שאין להתוודות עליהם אלא אם גנב או גזל והתוודה עליהם בשנה שעבר יאמר במקום גנבתי געלתי בדרכי שהוא דרך כלל וכן בכל הפרטים יש לשנות בענין זה כשיצטרך. והני מילי כשמתפלל בינו לבין עצמו אבל כשאומר עם הצבור אין לחוש שאי אפשר שלא יהא אחד מן הציבור שגנב או גזל: וא"א ז"ל כתב שיכול להתוודות עליהם אף על פי שלא שנה בהם.
ר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים תרז, ב) העיר סתירה בדברי ה"טור", מצד אחד הוא פסק כדעת ר' עקיבא שלא צריך לפרט את החטא. מצד שני הוא הביא את המחלוקת בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב אם צריך לחזור ולהתוודות, ונראה שהוא נקט כדעת אביו הרא"ש שיכול לחזור ולהתוודות על החטאים שחטא בהם בשנה שעברה. אם כן, נראה שהוא סבר שצריך לפרט את החטא. הוא יישב ואמר שמכאן מוכח כפי שהסביר שבמקרה שמתוודה בינו לקב"ה, צריך לפרט את החטא ועל כך מדובר במחלוקת בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב. מה שכתב ה"טור" שאין לפרט את החטא, מדובר בפרהסיא שעל כך דיברו ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא.
אבל, בעל ה"טורי זהב" (אורח חיים תרז, א) יישב סתירה זו על פי הביאור שלו לחילוק בין המחלוקת בין ר' עקיבא לר' יהודה בן בבא למחלוקת בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב.
בנוגע להסבר מדוע הרי"ץ גיאת פסק כדעת ת"ק בניגוד לדעת ר' אליעזר בן יעקב, על אף שבדרך כלל יש לפסוק כדעת ר' אליעזר בן יעקב שמשתנו קב ונקי. הסביר ר' יואל סירקיס ("בית חדש", אורח חיים תרז, ב) שכיון שלדעת ר' אליעזר בן יעקב, אין חיוב לחזור ולהתוודות על חטאיו, הוא רק משובח. אבל, לדעת ת"ק, הדבר אסור. לכן, יש לנקוט שלא לחזור ולהתוודות על החטאים.
יש עוד להעיר שבעל ה"פרי מגדים" (משבצות זהב, אורח חיים תרז, א) הביא מדברי בעל ספר "תוספת יום כיפורים" (מסכת יומא פו, ע"ב) שהוכיח מהגמרא במסכת חולין (יח, ע"א) שהכלל שפוסקים כדעת ר' אליעזר בן יעקב הוא דווקא כשדבריו נאמרו במשנה. אבל, בעל ספר "תוספת יום כיפורים" כתב שבכל אופן במקרה שמסתבר טעמו, אז יש לפסוק כמותו גם כשדבריו נאמרו בברייתא.
- פסיקת ה"שולחן ערוך" והנושאי כלים – בפירוט החטאים:
ה"שולחן ערוך" (אורח חיים תרז, ב) פסק:
אין צריך לפרט החטא; ואם רצה לפרט, הרשות בידו; ואם מתודה בלחש, נכון לפרט החטא.
מתברר מדבריו שלא כתב לגמרי כפי שכתב ב"בית יוסף" שאינו מאושר אם מפרט את חטאיו, משמע שאין שום בעיה בפירוט חטאיו. בעל ה"טורי זהב" (אורח חיים תרז, ב) העיר נקודה זו והסביר שנראה שכתב כן מתוך פשרה בין דברי ר' יהודה בן בבא לדברי ר' עקיבא. שלדעת ר' יהודה בן בבא יש חובה לפרט את חטאיו. לדעת ר' עקיבא, עדיף שלא יפרט את חטאיו. אבל, אין איסור בדבר. לכן, נוקטים כפשרה שהרשות לפרט את חטאיו.
צריך עיון בדברי הרמ"א, כיון שהוא הוסיף על דברי ה"שולחן ערוך" וכתב:
אבל כשמתפלל בקול רם, או ש"צ כשחוזר התפלה, אין לפרט החטא.
מדבריו מתברר שבפרהסיא אין לפרט את החטא. כלומר, אסור לפרט את החטא, ולפחות לא נכון לפרט את החטא. אבל, לפי ה"שולחן ערוך" נראה שרשאי לפרט את החטא, רק אינו צריך. אלא, יש שיישבו ואמרו שאין כאן מחלוקת, אלא הרמ"א דיבר בנוגע לעבירה שאינה מפורסמת ובמקרה כזה יש איסור להתוודות בפרהסיא. ה"שולחן ערוך" דיבר על עבירה מפורסמת, ואז רשאי להתוודות בפרהסיא[2].
אבל, לא כולם הסכימו עם פסיקת ה"שולחן ערוך". יש אחרונים שנקטו שיש לפסוק שיש חיוב לפרט את החטא. דהיינו, יש לפסוק כדעת ר' יהודה בן בבא[3]. נוסף על כך, אין להסביר שהמחלוקת בין ר' עקיבא לר' יהודה בן בבא היא כשמתוודה בפרהסיא, אלא דווקא המחלוקת היא בינו לקב"ה[4].
להלכה למעשה, נראה שיש להכריע שבמקרה שמתוודה בינו לקב"ה, צריך לפרט את חטאיו האישיים. וזאת משום שהרמב"ם פסק במפורש שצריך לפרט את חטאיו. ויש עוד ראשונים שנקטו כמותו. בדעת הרי"ף והרא"ש לא ברורה לגמרי שיטתם. גם כן, יכול להיות שהמחלוקת בין ר' עקיבא לר' יהודה בן בבא היא דווקא כשמתוודה בפרהסיא, לכן בינו לקב"ה לכל השיטות יש לפרט את חטאיו. גם לדעת ר' עקיבא, אין איסור בפירוט החטאים. לכן, יש לצאת ידי חובת דעת הרמב"ם ולפרט את חטאיו.
- פסיקת ה"שולחן ערוך" והנושאי כלים – בדין חזרה להתוודות על חטאיו שהתוודה בשנה שעברה:
ה"שולחן ערוך" (אורח חיים תרז, ד) פסק:
עונות שהתודה עליהם ביום הכיפורים שעבר, ולא שינה עליהם, אפילו הכי יכול לחזור ולהתודות עליהם.
אם כן, הוא פסק כדעת ר' אליעזר בן יעקב. ומתברר מדבריו שאין חובה לחזור ולהתוודות עליהן, רק יכול לחזור להתוודות עליהן. צריך עיון, מדוע לא נקט כדברי ר' אליעזר בן יעקב שהוא משובח. יש להוסיף לכך, שהרמב"ם נקט את הלשון "חוזר ומתוודה עליהן", אם כן, משמע שכך צריך לעשות. לא מדובר רק שיכול לחזור ולהתוודות. בעל ה"פרי מגדים" (משבצות זהב, אורח חיים תרז, ב) העיר נקודה זו, וכתב שנראה שכתב כך מתוך פשרה בין דברי ר' אליעזר בן יעקב לת"ק. כיון שלדעת ר' אליעזר בן יעקב, עדיף שיחזור ויתוודה. ולדעת ת"ק, אסור לחזור ולהתוודות. וכיון שלא ברור שהלכה כדעת ר' אליעזר בן יעקב, לכן נוקטים שיכול לחזור ולהתוודות. אבל, נראה שבעל ה"מגן אברהם" (אורח חיים תרז, ו), בעל "שולחן ערוך הרב" (שם, סעיף ט) ובעל "ערוך השולחן" (שם, סעיף ח) פסקו שמצוה לחזור ולהתוודות[5].
פירוט חטאים שכל הציבור אומרו
מדברי ה"טור" (אורח חיים, סימן תרז) שהוזכרו לעיל, מתברר שהוא הבין שנחלקו הראשונים גם במקרה שמפרטים את החטאים בנוסח שכל הציבור אומרו.
אבל, ר' משה איסרליס ("דרכי משה" שם, ס"ק ב) סבר לא כהבנה זו וכתב:
ונראה לי דבהא אפילו רבי עקיבא מודה דשרי אף על גב דאמרינן ליה בקול רם מאחר שכל אדם מתודה בשוה ונוסח תפלה הוא מגיד מקרי שפיר כסוי חטאה דלא ידעינן ביה מי הוא החוטא באמת אלא דסבירא להו לרי"ף ולרא"ש דאפילו הא לא צריך אבל פשיטא דאין איסור בדבר
כך הוא גם פסק להלכה בספרו ה"מפה" ("שולחן ערוך", אורח חיים תרז, ב):
ומה שאומרים על חטא בסדר א' ב' לא מקרי פורט, הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח התפלה (ד"ע).
אבל, מדברי בעל ה"טורי זהב" (אורח חיים תרז, א) התברר שדווקא המחלוקת בין ר' עקיבא לר' יהודה בן בבא היא בנוגע לווידוי הכללי, שהאדם לא חטא בחטא הזה המסויים. כשאדם חטא בחטא מסויים, לכל הדעות, הוא צריך לפרט את חטאיו. גם בעל ה"טורי זהב" (אורח חיים תרז, ג) העיר על דברי הרמ"א שכתב את הדברים כעניין פשוט, שנראה שכולם מסכימים עם זה, אבל מבואר במפורש ב"טור" שלפי ההבנה שאין לפרט את החטא, הרי אין לומר גם את הווידוי הכללי שכל הציבור אומר אותו נוסח.
אך, נראה להלכה למעשה שההכרעה כדעת הרמ"א ואפשר לפרט בקול רם כשמדובר בנוסח שכולם אומרים אותו[6].
חילוקם של רב נחמן ורב
כפי שהזכרתי לעיל, ר' יוסף קארו הבין שיישובו של רב מתאים רק לדעת ר' יהודה בן בבא, ולא לדעת ר' עקיבא. יישובו של רב נחמן מתאים גם עם דעת ר' עקיבא. אבל, ר' יואל סירקיס ("בית חדש", אורח חיים תרז, א) סבר שאין לתלות את מחלוקת האמוראים במחלוקת התנאים. אלא, לפי הבנתו ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא דיברו דווקא בנוגע לפירוט חטאיו בינו ובין הקב"ה. אבל, אין המחלוקת שלהם כשמדובר בפרהסיא. החילוק בין עבירה שבין אדם לחבירו לעבירה שבין אדם למקום וכן החילוק בין עבירה מפורסמת לעבירה שאינה מפורסמת, נאמר דווקא כשמדובר שהוא מתוודה בפרהסיא.
להלכה למעשה, הרי"ף (מסכת יומא ה, ע"ב-מדפי הרי"ף) והרא"ש (שם, פרק ח, סימן יז) פסקו כיישובו של רב נחמן.
גם הרמב"ם (הלכות תשובה ב, ה) נקט כך:
ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם, וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח, במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחבירו אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם וטובה היא לו שלא נתגלה עונו שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.
נראה בפשטות מדברי הרמב"ם, שזה תוספת על מה שנאמר מקודם לכן. כלומר, מקודם לכן (הלכה ג') הוא פסק שיש לפרט את חטאיו. שם היה מדובר כשמתוודה בינו ובין הקב"ה. עכשיו הוסיף שיש גם להודיע את החטאים בפרהסיא, אבל במקרה כזה יש חילוק בין עבירות שבין אדם לחברו לעבירות שבין אדם למקום.
אם כן, נראה בפשטות שיש להסיק מכך שהרמב"ם הבין שהמחלוקת בין רב ורב נחמן ביישוב הסתירה בין הפסוקים אינה קשורה למחלוקת בין ר' עקיבא לר' יהודה בן בבא, שמדובר בשני עניינים שונים כפי שהתבאר מדברי ר' יואל סירקיס.
הראב"ד (שם) השיג על דברי הרמב"ם וכתב:
במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחבירו. א"א וכן עבירות המפורסמות ומגולות אף על פי שאינן עם חבירו שכמו שנתפרסם החטא כך צריך לפרסם התשובה ויתבייש ברבים.
כלומר, הוא סבר שיש גם לפסוק את החילוק של רב. כנראה שהוא הבין ששני היישובים אינם חולקים זה על זה, ואפשר לפסוק את שני היישובים. כנראה שהרי"ף, הרמב"ם והרא"ש הבינו שהיישובים חולקים זה על זה, ויש לפסוק כדעת רב נחמן נגד רב[7], כיון שרב נחמן הוא בתרא. וכיון שהם הבינו שהמחלוקת הזו אינה קשורה עם המחלוקת בין ר' עקיבא לר' יהודה בן בבא [כפי שהבין ר' יוסף קארו], לכן אין שום סיבה לפסוק כדעת רב.
ר' יוסף קארו ("כסף משנה", הלכות תשובה ב, ה) הבין בדעת הרמב"ם שגם הוא חילק בין עבירות מפורסמות לעבירות שאינן מפורסמות ויש לו גם את החילוק שכתב הראב"ד. אבל, לפי הרמב"ם יש חילוק בין עבירות שבין אדם לחברו ובין עבירות מפורסמות. במקרה שמדובר בעבירות שבין אדם לחברו, יש מצוה לפרסמן ברבים כדי שחברו ימחל לו. במקרה של עבירה מפורסמת, אין מצוה לפרסם את העבירה כיון שיכול להיות שאם יפרסם את העבירה, מישהו שלא ידע שהוא עבר עבירה זו ישמע ויהיה בכך חילול השם, לכן אין מצוה לפרסמן אבל אם מישהו יאמר לו עברת עבירה זו, לא יעלים את הדבר. יאמר שהוא עבר והוא חוזר בתשובה שלימה על עבירה זו. אבל, בעל ה"לחם משנה (שם) הבין כפשטות הדברים שהרמב"ם פסק רק כחילוקו של רב נחמן.
צריך עיון, מדוע ה"שולחן ערוך" לא הזכיר את החילוקים האלו? יש שהבינו[8] בדעת ה"שולחן ערוך" והרמ"א שהם פסקו רק את החילוק של רב. וחילקו בין עבירה מפורסמת לעבירה שאינה מפורסמת. אבל, לא פסקו את החילוק של רב נחמן שמחלק בין עבירה שבין אדם לחברו לעבירה שבין אדם למקום.
נראה להלכה למעשה, שיש לפסוק שיש חילוק בין עבירות שבין אדם למקום לעבירות שבין אדם לחברו, ובעבירות שבין אדם לחברו יש להודיע את החטא. כמו כן, נציין שיש אחרונים שהבינו שגם פוסקים את החילוק בין עבירה מפורסמת לעבירה שאינה מפורסמת, ובעבירה שאינה מפורסמת אין להתוודות בפרהסיא. אבל, עבירה מפורסמת יש להתוודות בפרהסיא[9].
[1] כך מבואר בדברי ר' יוסף קארו, "בית יוסף", אורח חיים תרז, ב; "כסף משנה", הלכות תשובה ב, ג.
[2] עיין "פרי מגדים", אשל אברהם שם, ס"ק ב; נראה שזה הסברו בדברי בעל ה"מגן אברהם" (אורח חיים תרז, ב). אבל, בעל "מחצית השקל" (שם על ה"מגן אברהם") הבין שבעל ה"מגן אברהם" הבין שלדעת ה"שולחן ערוך" אין חילוק בין עבירה מפורסמת לעבירה שאינה מפורסמת, ובשני המקרים רשאי להתוודות בפרהסיא. והדברים האלו עומדים בניגוד לדעת הרמ"א שאין להתוודות בפרהסיא. ובעל ה"מגן אברהם" חלק על ה"שולחן ערוך" וסבר שבמקרה שמדובר בעבירה שאינה מפורסמת, בוודאי אין להתוודות בפרהסיא ובזה אין מחלוקת בין הראשונים; נראה שהחיד"א ("ברכי יוסף", אורח חיים תרז, ב) ובעל ה"משנה ברורה" (שם, ס"ק ו) הסבירו בדעת ה"שולחן ערוך" שדיבר דווקא בעבירה מפורסמת. בעבירה שאינה מפורסמת אין לפרסם ברבים.
[3] "בית חדש", אורח חיים תרז, א.
[4] "בית חדש", אורח חיים תרז, א; "מגן אברהם" שם, ס"ק ב; מדברי בעל "שולחן ערוך הרב" (אורח חיים תרז, ד) מבואר שסבר שאין חובה לפרט אפילו בלחש. רק לכתחילה נכון לפרט. לגבי להתוודות בפרהסיא הוא סבר שאפילו בעבירה מפורסמת, אין חובה להתוודות בפרהסיא; כך גם נראה מדברי בעל "ערוך השולחן" (אורח חיים תרז, ד).
[5] נראה שכך נקט גם בעל ה"משנה ברורה", אורח חיים תרז, יד.
[6] עיין "שולחן ערוך הרב", אורח חיים תרז, ה; "ערוך השולחן" שם, סעיף ד.
[7] עיין "לחם משנה", הלכות תשובה ב, ה.
[8] עיין "משנה ברורה", אורח חיים תרז, ט.
[9] עיין "מגן אברהם", אורח חיים תרז, ב; עיין "מחצית השקל" שם.
להורדת המאמר לחצו כאן