מסופר שבקהילתו של "בית הלוי" היה גביר אחד שגם היה קמצן גדול. גבאי הצדקה באו והתלוננו בפני הרב, שהגביר אינו תורם כראוי ועל הרב לדבר עמו. הרב המתין להזדמנות הנכונה. שנה אחת ביום כיפור הגיע הזמן.
דרכם של התלמידי חכמים להישאר ערים בליל יום הכיפורים וללמוד תורה ובסוף לישון בבית המדרש. גם הגביר הזה מצא את מקומו בלימוד התורה בבית המדרש בליל יום כיפור.
"בית הלוי" בא אל הגביר ושאלו אם יכול לדבר איתו בענייני המלכות, כיון שהוא גביר גדול בוודאי הוא יודע בענייני המלכות. הגביר השיב שאכן הוא יודע בענייני המלכות, אבל הוא התפלא מה מקום לדבר בענייני המלכות בליל יום כיפור. על אף פליאתו הוא נענה לבקשתו של "בית הלוי".
שואל אותו "בית הלוי" תאמר אם יהיה חייל שתפקידו לשרת בקו האחורי, והוא יחליט שהוא רוצה לפעול יותר וילך להילחם בקו הקידמי, מה יעשו לו? השיב הגביר שהוא ייענש בחומרה כיון שהוא מורד במלכות. הוא פועל בניגוד למשימתו. הוטלה עליו משימה מסויימת, אסור לו לשנות. כל אחד ואחד מוטלת עליו משימה שונה ואסור לשנות את המשימות.
לאחר דברי הגביר, אמר "בית הלוי" שאלתי לא נאמרה סתם, אלא הדברים אמורים כלפיך. התפקיד של התלמידי חכמים הוא להישאר ערים בליל יום כיפור וללמוד תורה. אין זה התפקיד של הגבירים. התפקיד של הגבירים הוא לתרום לצדקה. כל אחד צריך לדעת את תפקידו, ולא להחליף עם האחר.
בדרך כלל מספרים סיפור זה כדי להראות את חשיבותו של כל יהודי ויהודי. ולהראות שלכל אחד יש תפקיד. גם זה שלא לומד תורה יש לו חשיבות ומשימה חשובה. ומוטלת עלינו החובה לכבד כל אחד ואחד מעם ישראל ולהכיר ולהעריך תפקיד של כל אחד ואחד מעם ישראל.
דבר זה נכון, אבל נראה לי, שיש ללמוד מסיפור זה נקודה נוספת. כל אחד צריך לדעת את תפקידו, ואלו שאינם תלמידי חכמים אינם יכולים לבוא ולהראות את עצמם כתלמידי חכמים. זה שאינו תלמיד חכם לא יביע דעה בעניינים הלכתיים. כמו שאחד שאינו רופא ולא מבין ברפואה לא יביע דעה בענייני רפואה, כך גם הדבר בעניינים הלכתיים. הדבר מדהים שיש אנשים שלא יודעים בענייני הלכה ובאים ומביעים דעות בענייני הלכה. הם כבר מבינים בהלכה ויודעים מה נכון לעשות. יש גם כאלו שאומרים שנכון לפסוק כמו רב זה ולא כמו רב זה. ואני לא מבין איך הוא יודע כאיזה רב לפסוק הלכה ומה הם כללי פסיקת ההלכה. יש כללים הלכתיים שעל בסיסם אנחנו פוסקים הלכה. ההלכה אינה ניתנת ביד כל אחד לעשות בה כפי שרוצה. לא בגלל שאדם רוצה להיקל ונראה לו שנכון להיקל, יכול להיקל. יש בעניין כללי פסיקה. נכון שיש רבנים מסויימים שסבורים שבכל עניין ועניין צריך להיקל, אבל לא כך הם פני הדברים.
יש גם רבנים שאולי הם הוגי דעות, אבל בוודאי אינם פוסקי הלכה גדולים. לא מוכרים בענייני פסיקת ההלכה שלהם. נוסף על כך, הם לא ידועים כידענים גדולים בענייני הלכה. אבל, הם יודעים להביע את דעתם בכל מיני שאלות הלכתיות. מפרסמים את דעותיהם ההלכתיות בפייסבוק ובאתרי חדשות. הדבר המפליא שלא רק שהם מביעים דעה בשאלות הלכתיות, אבל הם באים וחולקים על רבנים שהם פוסקי הלכה מובהקים וידועים כמבינים גדולים בענייני הלכה.
אולי כדאי שכל אחד ישאר בתחומו ובתפקידו וכך עם ישראל יתברך מכל הכוחות השונים.