הגרי"ז זצ"ל סיפר שבבית אביו ר' חיים מעולם לא היה לילה, וניתן היה להיכנס אליו בכל שעות היממה. סיפר שפעם בשתים לפנות בוקר, בדלת הבית נשמעו נקישות, כאשר ניגשו לפתוח את הדלת להפתעתם ראו בפתח הבית ילדה קטנה. הילדה הסבירה שאחותה התארסה עכשיו, ובביתם אין עט כדי לכתוב את ה"תנאים". לכן, באו לבית ר' חיים באמצע הלילה כדי להשיג את העט. לאחר שניתן לה העט היא הלכה לדרכה. אבל, כעבור שעתיים, בסביבות ארבע לפנות בוקר, שוב נשמעו נקישות בדלת. אותה ילדה באה שוב, והפעם כדי להחזיר את העט.
על כך אמר הגרי"ז: "הלא אם את בואה של הילדה בפעם הראשונה עוד ניתן איכשהו להבין, שכן העט נדרשה להם בדחיפות על מנת לכתוב את ה'תנאים', הרי שלשלוח אותה שוב בשעה כזו בלתי שגרתית, ולהפריע את מנוחת הרב ומשפחתו, לא היה בזה שום עניין של בהילות. אין זאת, אלא משום שידעו כי בבית הרב אין מושג כזה 'לילה', ובכל שעות היממה ניתן להגיע אליו מבלי להרגיש שמפריעים"[1].
[1] מתוך ספר "הרב מבריסק", חלק א, עמ' 52.