מבואר בגמרא במסכת ברכות (ה, ע"ב):
תניא, אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי – על תפלתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום…ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום – דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק: כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים, שנאמר 'וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים'. רב נחמן בר יצחק אמר: אף אין אשתו מפלת נפלים; כתיב הכא: 'וצפונך תמלא בטנם', וכתיב התם 'וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה'.
מבואר בתוס' (שם, ד"ה כל הנותן) שהדין שצריך לתת את המיטה בין צפון לדרום, נאמר לעניין שישן עם אשתו. דהיינו בשעת תשמיש, שאז הוי גנאי. כשאינו ישן עם אשתו, אין צורך שהמיטה תהיה בין צפון לדרום.
אבל, ר' יוסף קארו זצ"ל (ב"בית יוסף", אורח חיים, ג, ו) למד בדעת הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ז, ט) שאין חילוק, וגם כשישן בלי אשתו צריך שהמיטה לא תהיה בין מזרח למערב. הוא כתב לעניין הפסיקה להלכה: "ואף על פי שהעולם נוהגים כדברי התוספות נראה לי שהוא מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא חד או תרי בדרא והנכון ליזהר כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא עמוד ההוראה".
להלכה למעשה, ב"שולחן ערוך" (אורח חיים ג, ו) נפסק: "וכן אסור לישן בין מזרח למערב, אם אשתו עמו. ונכון להזהר, אפילו כשאין אשתו עמו".
ר' מנחם עזריה זצ"ל למד מדברי הזוהר שחלק על הגמרא וסבר שצריך שיהיה ראש המיטה למערב ומרגלות המיטה למזרח. עוד כמה אחרונים נקטו כדעתו זו. אך, ב"משנה ברורה" מובא שיש לנהוג כדברי ה"שולחן ערוך" כיון שזוהי דעת הגמרא, ולדעת הגר"א יש לבאר גם את דברי הזוהר באופן זה (עיין "משנה ברורה", ס"ק יא).
אולם, יש להעיר שב"ערוך השולחן" (סו"ס ג) יש ביאור מדוע כיום רבים לא נזהרים בדין זה:
- בעל ה"טורים" סבר שאין כאן הלכה גמורה, אלא רק זריזות בעלמא. ואנחנו סומכים על דבריו.
- יש מחלוקת מה הכוונה שצריך להניח את המיטה בין צפון לדרום. האם מדובר מצד האורך, או מצד הרוחב? וכיון שאין הדברים ברורים, לא מקפידים בכך.