סדרת הספרים "דעת מקרא" היא מיוחדת במינה. פירוש על כל כתבי הקודש שמכוין לפשוטו של מקרא ויחד עם זאת, מציין פעמים רבות מדרשי חז"ל. יש בו ביאורים נפלאים והערות מחכימות ביותר. נראה שיש מספר מעלות לסדרה זו:
- יש מבואות בפתיחת כל ספר. במבוא יש נקודות רבות והערות מאוד חשובות. המבוא נותן רקע חשוב ביותר להבנת תקופת חיבור הספר ונושא הספר.
- בסיום כל פרק או פרשה יש סיכום הנושא, שמרחיב נקודות רבות.
- יישובים רבים לקושיות של ביקורת המקרא.
- ציורים שמעירים נקודות קשות בהבנת הפסוקים.
- מפות כדי להבין את הימצאות המקומות שמוזכרים בפסוקים.
- ביאורי מילים קשות שאינן מובנות.
- ביאורי מקראות על פי גילויים ארכיאולוגיים.
- ביאורי שמות אנשים ומקומות.
- מקבילות בין הספרים השונים.
יש עוד לציין שעל אף שהחיבור נכתב על ידי מחברים שונים, בסופו של דבר באופן כללי יש אחידות בכתיבת החיבור, ובכך נוצר חיבור שלם בסגנון אחיד ומסודר.
יש עוד מעלות רבות, אך נסתפק בנקודות אלו. ברצוני לגעת בנקודה אחת והיא, הגישה לביקורת המקרא. כפי שהערתי לעיל, סדרת הספרים "דעת מקרא" באה להשיב על טענות של ביקורת המקרא, ובכך פעולתם מבורכת ביותר. אולם, יחד עם זאת, נראה שבמספר מקומות מחברים מסויימים נתנו לגיטימציה לביאורם של מבקרי המקרא. זאת אומרת, הביאו את דבריהם ביחד עם ביאורם של חז"ל. ציינו אותם כ'אחרונים', 'יש שמוצאים' או 'רבים מן החוקרים והמפרשים שבדורות האחרונים' ולא כמבקרי מקרא וכיוצ"ב (עיין במבוא לשיר השירים, עמ' 12; מבוא לאיכה, עמ' 20; מבוא לישעיה, עמ' 14). אפילו אם דחו את דברי מבקרי המקרא, נראה מסגנון הדברים שלא מדובר על פירוש שאינו לגיטימי (עיין מבוא לאיכה, עמ' 21; מבוא לרות, עמ' 17; מבוא לישעיה שם). אני מסכים שעלינו להביא את פירושם של מבקרי המקרא ולא להסתיר את דבריהם. אך, יחד עם זאת, צריכה להיות הדגשה חשובה שמדובר על פירוש שאינו נכון וגם אינו לגיטימי. יחד עם זאת, יש להעיר שבאופן כללי פירוש "דעת מקרא" לא מביא רושם שיש מקום לפרשנות ביקורת המקרא, וחבל שבמספר מקומות הלשון אינה מדוקדקת בנוגע לנקודה זו.
יש גם להעיר על כתיבת דבריו של פרופ' גבריאל חיים כהן במבוא לספר מגילת אסתר (עמ' 19):
כאמור, לא נתברר לנו מי חבר את המגילה. הברייתא הידועה בבבא בתרא מייחסת אותה ל'אנשי כנסת הגדולה' (בבא בתרא טו, ע"ב). ברם, ידוע ש'כנסת הגדולה' היא מוסד שהיה קיים שנים רבות ופעל במשך דורות אחדים, ולפי זה אין לדעת מכאן מתי נכתבה המגילה ומי האיש שכתבה.
עוד הוא כתב (שם, עמ' 18):
אדרבה, מן המגילה ניכר שהיא נכתבה זמן מה לאחר התרחשות המאורעות האלה, בזמן שימי הפורים כבר נחוגו בפרס… נראה אפוא שהמגילה נכתבה לא בימי המאורע המתואר, אלא לאחריו…
מנוסח הדברים משמע שיכול להיות שכותב המגילה לא היה בעל רוח הקודש. בעיקר שמבואר בגמרא במסכת סוטה (מח, ע"ב): "דת"ר: משמתו חגי זכריה ומלאכי – נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול". אם כן, לאחר חגי זכריה ומלאכי שהם מראשי אנשי כנסת הגדולה, נסתלקה רוח הקודש.
נראה שפרופ' גבריאל כהן מנתק את רוח הקודש מכתיבת המגילה, כך גם משתמע מדבריו (שם, עמ' 6):
פרטים אלה וכיוצא באלה נותנים מקום להשערה, כי מגילת אסתר נכתבה באחרית ימי ארתחשסתא הII, וכותב המגילה תאר את מנהגי אחשורוש –חשיארש – בלשון דומה לתיאורי המנהגים שנהגו בימיו ושראם בעיניו בחצרו של ארתחשסתא.
משמע שכתיבת הדברים נכתבו מצד הכותב, ואין כאן רוח הקודש. יש להוסיף שמבואר במפורש בגמרא במסכת מגילה (ז, ע"א) שנכתבה מגילת אסתר בתקופתם של מרדכי ואסתר, והמחבר לא העיר על גמרא זו.
יש גם לציין לדברי פרופ' מרדכי זר כבוד (מבוא לספר מלאכי, עמ' 8) שדן אימתי חי מלאכי. ושם כתב: "בתלמוד נמסר שהיה מאנשי כנסת הגדולה, אולם מכיון שעל פי אותה המסורת היו בה מאה ועשרים זקנים, שחיו בתקופת הבית השני, מחגי ועד שמעון הצדיק, הרי שאינה יכולה לסייע לנו בקביעת זמנו בדיוק". ושם האריך ודן באיזו תקופה הוא חי. ותמוה ביותר שלא ציין לגמרא במסכת מגילה (טו, ע"א) ששם התבאר שיש מחלוקת תנאים ואמוראים מי היה מלאכי. יש שטען שהוא מרדכי, ויש שטען שהוא עזרא. ועוד מובאת ברייתא שם שנאמר שמלאכי התנבא בשנת שתים לדריוש. אם כן, ידוע לנו בדיוק תקופתו.