מהי משמעות הגיור? הקב"ה ברא את האדם העומד בפנינו כנכרי ולא כיהודי, אם כן מדוע הוא יכול להפוך את עצמו להיות יהודי? אם הקב"ה רצה שיהיה יהודי, היה בורא אותו כיהודי. הקב"ה ברא יהודים ונכרים ולכל אחד יש את התפקיד שלו. לנכרים לא נתן את התורה ולא ציוה אותם בתרי"ג מצוות. מה מקום לנכרי להתגייר ולקיים תרי"ג מצוות? נכון שאשה יכולה לקיים מצוות שאינה חייבת בהן. אבל, גם היא מקיימת אותן רק כאינה מצוּוַה ועושה. כאן הנכרי מתגייר ומקיים את המצוות כמצוּוֵה ועושה. נוסף על כך, יש לומר שהאשה אינה מצוּוַה בכל התרי"ג מצוות, במצוות עשה שהזמן גרמן כיון שהקב"ה פטר אותן משום כל מיני סיבות (עיין ב"אבודרהם", עמ' כה).
אבל, בנכרי לא מובן מדוע יוכל לקיים מצוות שהוא לא חייב בהן? הרי אם היה מתאים לקיים את המצוות הקב"ה היה בורא אותו כיהודי ולא כנכרי.
נחלקו הרמח"ל והמהר"ל בשאלה מדוע הקב"ה בחר באברהם אבינו שממנו יצא עם הנבחר ולזרעו תינתן התורה? מדוע אין אפשרות לכל אחת מהאומות לקיים מצוות התורה?
מהר"ל, במספר מקומות[1], ביאר שיש חילוק עקרוני בין אומות העולם לבני ישראל. אומות העולם אינן מתאימות לקיום התורה, אלא רק בני ישראל. לפי זה, עלינו לשאול איך יכול נכרי להתגייר? הרי הוא לא מתאים מצד נפשו לקיום תורה ומצוות. מהר"ל[2] שאל שאלה זו, והשיב:
ואל יקשה אם כן הגר איך אפשר שיהיה מקבל התורה כאשר יש לו תכונה נפשית שאינה טובה, אין זה קשיא כלל כי מאחר שבא להתגייר הנה יש לו תכונה ישראלית, וכאשר נתגייר נעשה טפל לאומה הישראלית והרי הוא כמוה. ועם כל זה אמרו (נדה מ"ג ע"א) קשים גרים לישראל כמו ספחת כי הספחת מזגו אינו טוב ומקלקל הבשר שיש לו מזג טוב.
לא ברורה לגמרי תשובתו. לא מובן מה כוונתו "כיון שבא להתגייר, יש לו תכונה ישראלית"? אולי כוונתו לומר שבכך שבא להתגייר, הוא מוכיח שיש לו תכונה ישראלית [כפי שיווכח מדברי הגמרא להלן]. מאידך, משמע מסיום דבריו שהגר לא מתחבר בצורה טובה.
הרמח"ל[3] נקט גישה אחרת. הוא ביאר שעד דורו של אברהם אבינו הקב"ה נתן לכל האנשים את האפשרות שיבחרו ללכת בדרכי ה', והם יהיו שרשים לאומה שיכלו להגיע לדרגת אדם הראשון קודם החטא. הקב"ה בחר באברהם אבינו, והוא השורש לעַם ישראל שמוכן להגיע לדרגת אדם הראשון קודם החטא. אולם, גם לאחר בחירת אברהם אבינו הקב"ה נתן לאומות את האפשרות להגיע לדרגה זו, ולכן לפני מתן תורה חזר עליהם אם רוצים לקבלה. לפי זה, נשאל מה מקום לגיור? גם הרמח"ל[4] שאל שאלה זו והסביר:
ומרוב טובו וחסדו ית', גזר ונתן מקום אפילו לענפי שאר האומות, שבבחירתם ומעשיהם יעקרו עצמם משרשם, ויוכללו בענפיו של אברהם אבינו ע"ה אם ירצו. והוא מה שעשהו ית"ש לאברהם אב לגרים, ואמר לו, ונברכו בך כל משפחות האדמה. ואולם אם לא ישתדלו בזה, ישארו תחת אילנותיהם השרשיים כפי ענינם הטבעי:
הקב"ה ברוב חסדו נתן לאומות העולם את האפשרות להתחבר לעַם ישראל. לכל אחד יש יכולת להיות ראוי להגיע לדרגת אדם הראשון קודם החטא. אלא, בני ישראל מוכנים לכך מצד טבעם. דהיינו, לאחר שאברהם אבינו השתדל והשיג את הדבר, אז ענפיו – בני ישראל, ראויים לכך מצד טבעם. אצל אומות העולם נצרכת השתדלות.
על פיו, אפשר להבין מדוע הנכרי יכול להתגייר. נשמות אומות העולם בכללן הן בדרגת אדם הראשון לאחר החטא, במדרגתו השפלה. אבל, ניתנת להן האפשרות להגיע לדרגה העליונה. אך, רק בתור יחידים ולא בתור כלל. בני ישראל בתור כלל מגיעים לדרגה זו. כל זרע אברהם מוכן לכך.
נראה לי, שיש מקום להסביר את הדברים בדרך אחרת. נתחיל עם המבואר בגמרא במסכת שבת[5]:
ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני – לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? – אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב 'את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו' '.
חז"ל באו לתת פתרון ליסוד הגיור. לפי חז"ל מזלו של הגר עמד בהר סיני. לכן, מובן מדוע הנכרי בא להתגייר. הרי הוא קשור לעַם ישראל. הוא חוזר אל מקומו האמיתי. אבל, עדיין, נשאלת השאלה מדוע הקב"ה לא ברא את הנכרי כיהודי? מה הכוונה שמזלם היה בהר סיני? מה הוא מזלם?
מובא בגמרא במסכת מגילה[6]:
וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. מאן נינהו אנשים? – אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: זה חגי זכריה ומלאכי, אינהו עדיפי מיניה, ואיהו עדיף מינייהו. אינהו עדיפי מיניה – דאינהו נביאי, ואיהו לאו נביא. איהו עדיף מינייהו – דאיהו חזא ואינהו לא חזו. – וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו? אף על גב דאינהו לא חזו – מזלייהו חזו.
רש"י הסביר: "מזלייהו – שר של כל אדם למעלה". לפי זה, יש להם איזו בחינה שקשורה לעַם ישראל. הנשמה עצמה לא היתה במעמד הר סיני. נשמות עַם ישראל, דהיינו הנשמות שעדיין לא ירדו לעולם, עמדו בהר סיני. נשמות הגרים לא עמדו בהר סיני, רק השר שלהם עמד בהר סיני.
נלענ"ד, שיש להסביר שהקב"ה יצר נשמות מסויימות שראויות להיות יהודים ומתאימות לקיים תרי"ג מצוות. ואולי יש להסביר שהגרים מצד עצם נשמתם אינם מתאימים לקיום תורה ומצוות, אבל יש להם את היכולת על ידי מאמץ להתאים את עצמם לקיום תורה ומצוות. כוונת הגמרא באמרה שמזל הגר היה במעמד הר סיני, היא שיש לו את היכולת להתחבר לתורה. לנכרי אין חיבור עִם התורה. הגר הוא במדרגה שונה ממדרגת היהודי ולכן הוא צריך להגיע לקיום המצוות מתוך עצמו. הנשמות האלו צריכות לבוא ליהדות מתוך עבודה עצמית, ומתוך בחירה. יש להסביר שהקב"ה ברא נשמות אלו כיון שמתוכן מתגלה כבוד ה' בעולם. הנכרי מעצמו בא ומראה את גדולת התורה וגדולתו של ה'. בוודאי בכך יש קידוש שם שמים גדול. היהודי נולד כיהודי ושומר מצוות כיהודי, ולכן על ידו יש פחות גילוי קידוש שם שמים מהנכרי שמגלה את האור מתוך החושך[7].
אם כן, למדנו מה יסוד הגיור ואת משמעותה. שנזכה לראות את מעלת הגרים.
[1] "תפארת ישראל", פרק א; "נצח ישראל", פרק יא.
[2] "תפארת ישראל", פרק א.
[3] ספר דרך ה', חלק ב, פרק ד, אות א-ג.
[4] שם, אות ד.
[5] קמו, ע"א.
[6] ג, ע"א.
[7] ראיתי בספר נחלת בנימין (מצוה סד-סה) שכתב שמה שנאמר בגמרא במסכת שבת (קמו, ע"א) שרגליהם של הגרים עמדו עם כל ישראל למרגלות הר סיני בעת מתן תורה, נאמר רק לגבי גרים הבאים לשם שמים. אבל, גר הבא לשם אישות וכיוצ"ב, אף שיש תוקף לגרותו, בכל זאת, לא עמדו רגליו למרגלות הר סיני.