האם יש מצוה לגייר נכרים? האם הקב"ה חפץ שנלך ונגייר נכרים?
במוני המצוות לא מצינו שמנו מצוה לגייר נכרים. רק הרשב"ץ[1] מנה מצוה זו. לכאורה, יש ראיה מדברי הראב"ד[2] שיש מצוה לקבל גרים ולעזור לגר להתגייר. הראב"ד דן בנוגע לדין שבית הדין מברך על טבילת גר קטין "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", ושאל היכן ציוונו? הוא השיב ממה שכתוב אצל אברהם אבינו "ואת הנפש אשר עשו בחרן". משמע מדבריו שיש מצוה לגייר נכרים.
אלא נראה לי שיש קושי בלימוד שלו, שהרי אין כאן שום ציווי, יתר על כן הדברים נאמרים קודם מתן תורה[3]. לכן, נראה שכוונתו לומר שיש כאן גילוי רצון ה'. כלומר, כיון שאברהם התנהג כך, עלינו לנהוג כך. אבל אי אפשר להגדיר את הדבר כמצות עשה דאורייתא. התוס' רא"ש[4] דן בדין ברכת מילת גרים, שמברכים "אשר קדשנו במצוותיו וצחוונו", ושאל היכן ציוונו? השיב התוס' רא"ש שהציווי ממצות אהבת הגר. לכאורה, דבריו קשים, שהרי מצות אהבת הגר היא רק לאחר שנעשה גר. אך, מנין ללמוד על חיוב לגייר את הנכרי[5]. לכן, נראה שגם את דבריו יש להסביר שכוונתו שלומדים ממצות אהבת הגר, שרצון ה' שנעזור לנכרי להתגייר. בוודאי כל רצון ה' שנעזור לנכרים להתגייר, נאמר דווקא על נכרים שמתגיירים לשם שמים. אין רצון ה' שנגייר נכרים שלא ישמרו תורה ומצוות. גם רצון ה' הוא רק שנעזור למי שבא להתגייר, וכוונתו לשם שמים ומתאמץ להתגייר. אך, אין רצון ה' שנלך לגייר נכרים. אין שום מטרה שכל האנושות תקיים את התורה והמצוות. התורה והמצוות מתאימות לעם ישראל, ואינן מתאימות לכלל האנושות[6]. נכרי שבא להתגייר, מוכיח שיש בו שייכות לעם ישראל, מזלו עמד בהר סיני[7].[8]
[1] ספר "זוהר הרקיע", סימן כח.
[2] ספר "בעלי הנפש", סוף שער הטבילה.
[3] עיין שו"ת "שבט הלוי", חלק ו, סימן קצא.
[4] מסכת שבת קלז, ע"ב, ד"ה המל את וכו'.
[5] עיין גר"י פערלא בפירושו על ספר המצוות לרס"ג, מ"ע יט.
[6] עיין מסכת יבמות קט, ע"ב; מסכת סנהדרין צט, ע"ב; תוס', מסכת יבמות קט, ע"ב, ד"ה רעה.
[7] עיין מסכת שבת קמו, ע"א; ספר "גליוני ש"ס", מסכת פסחים ז, ע"ב.
[8] עיין עוד בשו"ת "דבר אברהם", חלק ב, סימן כה; במאמרי "מצות גיור", בספר "גר המתגייר", כרך א, הלכות יורה דעה.