יש מחלוקת בין האחרונים אם איסור הנישואין בימי ספירת העומר הוא גם על המוזמנים, או רק על החתן והכלה.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל[1] כתב שהאיסור בשמחת נישואין, הוא על החתן ועל הכלה, אבל אין זה קשור למשמחים. לכן, אדם יכול לבוא לשמח בחופה לאלו שנוהגים לישא אשה בל"ג בעומר, אפילו שהוא נוהג שלא נושאים אשה עד ל"ד בעומר. והוכיח זאת מכך שהרי לאדם מותר לישא אשה בראש חודש אייר, וכן בל"ג בעומר, ואחר כך עושה ז' ימים סעודות נישואין. ובאים אנשים לשמח אותו, ואיך מותר להם לבוא, הרי הימים האלו הם בתוך ספירת העומר, ואסורים במנהגי אבילות. מילא לחתן ולכלה מותר, כיון שזה יום טוב שלהם, אבל מה לגבי שאר האנשים. עוד כתב שמבואר בראשונים וב"שולחן ערוך" שאם עבר ונשא אשה בימי ספירת העומר, לא קונסים אותו. והרי אם לא נתיר לאנשים לבוא לשמח אותו, אין לך קנס גדול מזה. לפי זה, אפשר ללכת לשמח אותו, אפילו שכנס באיסור. מכאן מוכח שהאיסור זה על החתן והכלה, לא על המשמחים. זאת אומרת אם הותר הדבר לחתן ולכלה, הותר הדבר למשמחים[2].
אמנם, יש מקום לדון בדברי הרב פיינשטיין, שהרי אם יש שירים, ריקודים ומחולות, איך יהיה מותר לאדם לבוא לשמחת הנשואין?
נציין שהרדב"ז[3] והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל[4] כשהתירו נישואין בימי ספירת העומר, התירו רק במקרה שלא יהיה ריבוי שמחה בנישואין, לא יהיו ריקודים ומחולות.
יש מקום לחלק ולהסביר ששם כיון שההיתר ניתן בדוחק, לכן התירו רק בצורה כזו. אבל, במקרה שהדבר הותר לחתן ולכלה מצד עיקר הדין, אין איסור למשמחים.
אבל, נראה מדברי בעל שו"ת "מנחת יצחק"[5] שהאיסור גם על המשמחים, ולא רק על החתן וכלה.
בעל ספר "פסקי תשובות"[6] הביא שגם ב"קובץ מבית לוי" הובא בשם הרב שמואל הלוי ואזנר זצ"ל שמהראוי להחמיר וילך רק לאחל מזל טוב בלי להשתתף בסעודה ובריקודים.
כיון שיש כאן מחלוקת, נראה שיש להיקל כדעת הרב פיינשטיין כפי שכתב בעל ה"חק יעקב"[7]:
וכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר באבילות ישנה דקילה והוא רק מצד המנהג.
[1] שו"ת "אגרות משה", חלק א, אורח חיים, סימן קנט; חלק ב, אורח חיים, סימן צה.
[2] נראה לי, שמשמע מדברי בעל שו"ת "שבות יעקב" (חלק ב, סימן לה) שסבר שיש גם איסור למשמחים ולא רק לחתן וכלה.
[3] בשו"ת שלו, חלק ב, סימן תרפז.
[4] "פסקים וכתבים", אורח חיים, חלק ב, סימן פד.
[5] חלק ד, סימן פד, כך הבין גם בדברי בעל שו"ת "שבות יעקב" (חלק ב, סימן רלה). וכן נראה מדברי בעל ספר "דעת קדושים" ומהרש"ם שבעל שו"ת "מנחת יצחק" הביאם בתשובה.
[6] אורח חיים, סימן תצג, אות יג, הערה 87.
[7] אורח חיים תצג, ב.