מסופר על אחד מהדרשנים שהיתה לו דרשה אחת שהיא היתה על פרשת קרח. כמובן, שדרשה זו שייכת רק בפרשת קרח, ואי אפשר לומר דרשה זו בכל הזדמנות והזדמנות. אלא, הדרשן גילה דרך מעניינת כדי לדרוש דרשה זו בכל פעם שהתבקש לומר דרשה. היתה לו מטפחת שבכל הזדמנות שהיו מבקשים ממנו לדרוש היה מפיל את המטפחת לארץ, ואז היה אומר איזה מזל שהארץ לא פתחה את פיה כמו שהיה בקרח ועדתו. לאחר מכן היה אומר כיון שכבר הזכיר את קרח ועדתו, יאמר דרשה שקשורה לפרשת קרח.
המזל שלי שאכן השבת קוראים פרשת קרח, אז אוכל להגיד דרשה על פרשת קרח. אבל, כיום רגילים לומר דברים שקשורים לקורונה, אז אני צריך למצוא קשר בין פרשת קרח לפרשת קורונה.
יש צעירים שרגילים לומר העולם שייך לצעירים. אך, נגיף הקורונה בא ומעורר אותנו למחשבה על חשיבותם של המבוגרים והזקנים. העולם לא שייך לצעירים. הצעירים צריכים ללמוד מהמבוגרים והזקנים. אסור לנו לזנוח את המבוגרים והזקנים. התורה אומרת (דברים לב, ז): "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". אנחנו צריכים להתייעץ וללמוד מהמבוגרים והזקנים. יש להם הרבה להעביר לנו מתוך השנים הרבות שלהם. נוסף על כך, הם מעבירי המסורת. בלי המבוגרים והזקנים, יש הרס של המסורת.
לדעתי, אחד מהמשברים הגדולים של השואה היה הרס המסורת. לרבים נהרגו אבותיהם וסביהם, ונשברה המסורת. רבים לא ידעו מה מסורת אבותיהם, איך צריך להתנהג בהלכה זו וזו, ויצרו מסורות חדשות. ניתוק האדם מהמסורת שלו הוא כתלישת ירק מהאדמה ופרי מהעץ. המסורת היא היניקה של האדם. יש כאלו שטוענים שהחלוקה בעשרת הדברות היא, חמש דברות הראשונות הן בין אדם למקום וחמש דברות האחרונות הן בין אדם לחברו. אולם, כשנעיין בעשרת הדברות, נמצא בהן את הציווי לכבד את אביו ואת אמו. ציווי זה נמצא בחמש דברות הראשונות. לכאורה, מדובר על ציווי בין אדם לחברו. אלא, יש להשיב על כך ולומר שקבלת התורה ושמירת תורה ומצוות היא תלויה בכיבוד אב ואם, היא תלויה בעניין המסורת. אם אין מסורת, אין שום ביסוס לתורה ומצוות.
מה דברים אלו קשורים לקרח? גם קרח היה מהצעירים שאמר שלא צריך את המבוגרים, "כל העדה כולם קדושים", לא צריכים את המנהיגים. כל אחד יכול לעיין בתורה ולראות את הדרך הנכונה שעליו ללכת. כאן הטעות הגדולה, אפילו האדם הגדול צריך את הרב שיורה לו את הדרך ויתייעץ עמו. כל אחד צריך להתייעץ עם הדורות הקודמים וללמוד מהם.
מורנו הגדול הרב משה פיינשטיין זצ"ל אמר בהקשר זה את הדברים הבאים ("דרש משה", פרשת קרח):
טענת קרח 'כל העדה קדושים ומדוע תתנשאו', זהו עצם טענת המואסים בחכמי התורה וסוברים שכיון שכולם יודעים את התורה אין צריך למורה ומנהיג, וזהו טעות גמור, כי בלא קבלה מגדול הדור איך ללמוד, יש לטעות בכל דבר כטעותם בתכלת ובמזוזה. וכפירת אלעזר בן פועירה שספר תורה מונח בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד (מסכת קידושין סו, ע"א), הוא לא רק בתורה שבכתב לבד שהוא טענת הצדוקים, אלא אף כשיש בקרן זוית כל הש"ס וכל הספרים שבעולם הוא אפיקורוס כשאומר שאין צריך שוב לחכמי התורה, כאשר ידוע שגם כל מיני המינים מוצאים בטעותם סמך מאיזה מאמר חז"ל, והוא משום שלומדים דבר שקר בכוונת חז"ל. ולכן אף בדור המדבר שזכו לגלוי השכינה ולשמוע הדברים מהשם יתברך נמי צריכין למשה ולאהרן.
מותר לחדש, אבל אל לנו לשנות מהדורות הקודמים ועלינו להמשיך את מסורת הדורות. אולי אם קרח היה חי בדורנו, בדור הקורונה, לא היינו מגיעים לחטא קרח ועדתו.