פרשת הגיור מסעירה את המדינה, יש המצדדים בהצעת חוק הגיור החדש ויש שטוענים נגדו. ברצוני להתייחס למהלך שמקדמים רבני "צוהר" לגיור קטינים. לדעת רבני "צוהר", בעיית הגיור היא בעיה רצינית ביותר ובעוד שנים אחדות עלולה לגרום להתבוללות נוראית בארץ. מתוך הבנה זו הם הגיעו למסקנה שיש לנסות לגייר את הילדים הקטינים של זוגות מעורבים. בכך יגרמו שבדור הבא הילדים יהיו יהודים. בגיור קטינים אין צורך בקבלת מצוות, ולכן אפילו שמדובר שההורים לא שומרים תורה ומצוות אפשר לגייר את הילדים.
ברצוני להעיר מספר הערות על מהלך זה:
- הטענה שאפשר לגייר קטינים על אף שההורים אינם שומרים תורה ומצוות אינה מוסכמת לגמרי ותלויה במחלוקת אחרונים:
מבואר בגמרא במסכת כתובות (יא, ע"א) שאפשר לגייר קטין על ידי דעת בית דין [כשאביו מביאו להתגייר ומתגייר עמו לא צריך דעת בית דין, אלא אומרים שנוח לו במה שאביו עושה. עיין "שולחן ערוך", יורה דעה רסח, ז-ח]. עוד נאמר בגמרא כשמגיע הגר הקטין לגיל גדלות יש לו יכולת למחות בגיורו ואם לא מחה לא יכול למחות לאחר מכן. יש לחקור מה הטעם שגר קטין יכול למחות בגיורו כשהגיע לגיל גדלות? משמע שיש איזה חסרון בגיור, ומשום חסרון זה הגר הקטין יכול למחות בגיורו כשיגיע לגיל גדלות. נחלקו האחרונים ואולי גם הראשונים בשאלה זו. יש מהאחרונים שטענו שהטעם שיכול למחות בגיורו הוא, שהגיור פועל מצד זכין לאדם שלא בפניו. לכן, אם הוא מוחה בגיורו, הוא מוכיח שהגיור אינו לזכותו והגיור בטל. כמו גם במקרה של מתנה, אי אפשר לזכות לאדם דבר בעל כרחו. אם לא רוצה לזכות במתנה, אי אפשר לזכות לו את המתנה. מאידך, יש שטענו שהטעם שיכול למחות אינו משום שהגיור פועל מצד זכות אלא מצד שיש חסרון בקבלת מצוות. כלומר, גר קטין אינו יכול לקבל מצוות וגם בית הדין לא יכול לקבל בשבילו את המצוות, לכן צריך קבלת מצוות כשמגיע לגיל גדלות. בכך שאינו מוחה על גיורו כשמגיע לגיל גדלות יש קבלת מצוות. אי מחאתו נחשב כקבלת מצוות כדברי התוס' (מסכת סנהדרין סח, ע"ב, ד"ה ד"ה קטן אי וכו'):
ואע"ג דאמרינן בכתובות (דף יא.) הגדילו יכולין למחות הא אמרינן דכשגדלו שעה אחת ולא מיחו שוב אין יכולין למחות דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות שהיתה בגופם ואין חסירים אלא קבלת מצות ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה.
לדעתי, יש מקום להוכיח שה"שולחן ערוך" עומד בשיטה שיש חסרון בקבלת מצוות. זו הסיבה שה"שולחן ערוך" (יורה דעה רסח, ז-ח) פסק:
עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב יכול לגייר אותו. ואם אין לו אב, ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר, בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו ב"ד, יכול למחות כשיגדל ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים: בד"א, כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל, אבל נהג מנהג יהדות שהגדיל שוב אינו יכול למחות.
ה"שולחן ערוך" סבר שכל זמן שהגר הקטין לא נהג מנהג יהדות כשהגיע לגיל גדלות, יש לו יכולת למחות. מנהג יהדות הוא קבלת מצוות. צריך קבלת מצוות בעת הגדלות. לפי שני הצדדים האלו, יש לדון האם יש יכולת לגייר קטין כשידוע שלא יקבל תורה ומצוות בעת הגדלות? הרי מצד החסרון של קבלת מצוות, יש לומר שאי אפשר לגייר קטין כשידוע שלא יקבל תורה ומצוות, הרי לעולם יהיה חסרון בגיורו. גם לצד שהגיור צריך להיות לזכותו יש לומר שאם לא יקיים תורה ומצוות בעת הגדלות, הגיור אינו לזכותו. שתי טענות אלו מצינו בדברי גדולי האחרונים בדור האחרון.
הראי"ה קוק זצ"ל כתב (שו"ת "דעת כהן", סימן קמח):
והאמת אגיד לכת"ר, שעיקר היסוד שכ' במכתבי הראשון לכת"ר, שדעת ב"ד הויא כקבלת מצות, היכא דהאב מקבל עליו באמת לגדלו בקיום מצות, וכשאין העניין כך חסרה קבלת המצות, לא משמע כן מדהתו"ס דפ' בן סורר, דכתבו דקבלת המצות נגמרת היא כשגדל ולא מיחה. ומ"מ בנ"ד, שבוודאי בגדלותו ג"כ לא ישים לב לקיום המצוַת, כיון שעיקר גידולו וחינוכו הוא בעניין פריקת עול של קיום המצוַת, הרי יחסר כח הקבלה של המצות לגמרי ואין כאן גרות. וילה"א בזה הרבה עפ"מ שנראה מתוס' חולין ד' ד"ה כותים, דהיכא דלא נתגיירו ברצון טוב כ"א מפחד, כגרי אריות, והגרות לא הי' לגמרי, דהיינו שלא הי' קבלת מצות כראוי, ל"ה גרים כלל, וה"נ כיון דהתינוק אין לו דעת לומר שנתגייר מאהבה, ולא עדיף מגירי אריות, וגרע מינייהו דאין כאן רצון שלו כלל, וכשיתגדל עוד לא יקבל עליו המצות לפי האומד, אם כן ל"ה גרות כלל.
הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל (שו"ת "שרידי אש", חלק ב, סימן צו) כתב:
והעיקר, שאין בזמננו שום זכות לקטן שגיירו אותו, ובפרט מי שמתגדל בבית הורים שאינם מקיימים תורה ומצוות, והילד ג"כ לא יקיים את המצות שנתחייב בהם ע"י גרות. ואם כן לא זו בלבד שאין הגרות זכות לו, אלא היא חוב גמור, ואסור לגרום חוב לאדם אע"פ שאינו יהודי. ולא עוד, אלא שהגרות שהיא חובה לו היא בטלה ומבוטלה ואינו גר כלל ויבוא לידי מכשול, שיחשבוהו וגם הוא יחשוב א"ע לישראל. ואין לשער ולתאר את ריבוי המכשולים שיצאו מזה.
יש לציין שיש אחרונים שנקטו גישה אחרת והם הבינו שאפילו אם הקטין לא יקיים תורה ומצוות בעת שמגיע לגיל גדלות, בכל זאת, הגיור לזכותו. אחד מהם הוא הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק ד, סימן כו, אות ג):
אבל הא אפשר לתקן דאת הקטנים יגיירו כי הם א"צ קבלת מצות ויגיירום ע"ד ב"ד והוא זכות להם כי מכיון שלומדים בבי"ס דתי אצל מורים יראי שמים הרי מצוי שיתגדלו להיות שומרי תורה שלכן אף שהוא ספק הוא זכות וודאי, וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצוַתן שעושין הוא מצוה והעבירות הוא להם כשגגה הוא ג"כ זכות מלהיות נכרים…
השני הוא הרב חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל (שו"ת "אחיעזר", חלק ג, סימן כח). כפי שכתבתי לעיל לא ברורה לי לגמרי סברא זו, ואין הכרח גמור לדבר. שהרי אפילו אם נאמר שאכן, יש זכות, בכל זאת, יש מקום לדון מצד החסרון של קבלת מצוות.
- על ידי גיור קטינים שאינם שומרים תורה ומצוות אנחנו מכניסים את עצמנו לריבוי ספקות. בנוסף לספק שהעליתי לעיל, יש ספק בין הפוסקים מה הדין במקרה של גר קטין שהגיע לגיל גדלות ולא מיחה בצורה מפורשת על גיורו, אך מתוך התנהגותו אפשר ללמוד שלא רוצה להיות יהודי שומר תורה ומצוות, ובכך יש גילוי שהגיור אינו לזכותו? יש מן האחרונים שטענו שצריך מחאה מפורשת, וכל עוד לא מחה בצורה מפורשת, הגיור לא בטל. מאידך, יש אחרים שטענו שאם מתנהג בצורה שמגלה שאין רצונו לשמור תורה ומצוות, הרי יש בכך מחאה והגיור מתבטל [הרחבתי במחלוקת זו בספרי "גר המתגייר", כרך א, עמ' 370-378].
אם נגייר קטינים שהסבירות היא גבוהה שלא ישמרו תורה ומצוות כשיגיעו לגיל גדלות, מתעוררת מחלוקת זו ואין הכרעה ברורה בשאלה זו. כמובן, שיש מקום להקל כשיש צדדים לומר שאכן, בסופו של דבר יקיימו תורה ומצוות. כגון, שהזוג מתקרב ליהדות ומתחייב לשלוח את הבן לבית ספר דתי. אבל, בוודאי אי אפשר לפעול באופן גורף לגייר קטינים שידוע שהסבירות היא גבוהה שלא ישמרו תורה ומצוות כשיגיעו לגיל גדלות.
- הרב אברהם סתיו, הביא את דברי ה'חת"ם סופר' שסבר שבמקרה שהוריו הביאו אותו להתגייר, הוא לא יכול למחות על גיורו. אך, הוא הביא את הדברים כאילו הם הלכה למשה מסיני. עלי לציין, שבמאמר ארוך [ספר "גר המתגייר", כרך א, "גיור קטן", עמ' 336-337] הארכתי לדון בדברי ה'חת"ם סופר' והבאתי ראיות רבות לדחות את דבריו. אציין שגם הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל השיג על דברי ה'חת"ם סופר'. הוא דחה את ראיותיו וכתב שמסתבר הדבר שיכול למחות, כיון שהגיור פועל מטעם שנוח לו במה שאביו עושה וטעם זה לא שייך אלא כשהמשיך את גרותו כשנעשה גדול. נוסף על כך, יש לציין שיש מספר אחרונים שטענו שכל דברי ה'חת"ם סופר' נאמרו דווקא במקרה שהוריו מחנכים אותו לשמירת תורה ומצוות. אך, אם הוריו לא שומרים תורה ומצוות, יכול למחות כשיגיע לגיל גדלות. אין הגיור זכות גמורה (עיין שו"ת "אחיעזר", חלק ג, סימן כח; שו"ת "בית יצחק", חלק ב, סימן ק; שו"ת "ציץ אליעזר", חלק יח, סימן סה).
- יש מקום להיכנס לדחקים ולמחלוקות בין הפוסקים כשמדובר בשעת הדחק. השאלה היא, האם אכן, הגענו למצב של שעת הדחק? השאלה הזו עומדת על מספר נקודות:
- חסרי דת בארץ ישראל הם חמישה אחוזים מכלל האוכלסיה. המספר הזה יקטן לאורך השנים ולא יגדל משום שאצל הדתיים יש ילודה יותר גדולה מאצל החסרי הדת.
- חלק מחסרי הדת מתגיירים כדת וכדין.
- יש מחסרי הדת שהם גברים שמתחתנים עם נשים יהודיות. אכן, מדובר כאן על מציאות לא טובה ואין ברצוננו שגוים יתחתנו עם יהודיות, אבל בסופו של דבר הילד שיוולד הוא יהיה יהודי ולא גוי. אם כן, בריבוי השנים יתמעטו הגוים ויתרבו היהודים.
- מתוך חסרי הדת, הרוב שמתגיירים הם נשים. עיקר הבעיה מבחינת הייחוס נמצא אצל הנשים.
- האם אכן, על ידי מהלך זה נביא לשינוי כל כך גדול, ויהיה ריבוי גרים? אני מסתפק מאוד לומר שגם על ידי מהלך זה, לא נביא לידי ריבוי גרים שלא היו באים להתגייר בלי מהלך זה, ואולי היו מתגיירים בדרך של שמירת תורה ומצוות.
- על הרבנים להתחשב בכך שיש ציבור גדול שהוא הציבור החרדי, וגם חלק מהציבור הדתי לאומי, שלא מקבל גיורים אלו.
אם הרבנים ינקטו עמדה שאינה מתקבלת על דעת רבים מהרבנים הרי הם יגרמו עוול גדול לעַם ישראל וגם לגרים. בכך הם יגרמו שיפסלו את כל הגרים שיתגיירו בגיורים אלו. אפילו אחד שיתגייר לשם שמים, יחששו שהגיור לא היה כהלכה. גדולי הרבנים מכל הציבורים צריכים להגיע להסכמה על הכללים בגיור. האם אפשר לעשות זאת? איני יודע, אך אני יודע שלא נעשה מאמץ מספיק כדי להגיע להסכמה זו.
אכן, יש בעיה של התבוללות. אך, עלינו לדעת שיש עוד דרכים למעט התבוללות זו. אחת מהן היא למעט את הבאת הגוים מחוץ לארץ. יש שפועלים להביא גוים מחוץ לארץ, עולי ברית המועצות שיש להם סבא יהודי, וכן הדבר ביוצאי אתיופיה שכיום מביאים רבים שהם גוים.
- נראה לי, שבמהלך מוצהר של גיור קטינים בלי קבלת מצוות, יש חילול השם. בכך אנחנו מצהירים קבל עַם ועדה שיהדות אינה קשורה עִם תורה ומצוות. בכך אנחנו מצהירים שאין מיוחדות בעַם ישראל, אין לנו מטרה שהיא כמובן שמירת תורה ומצוות. העיקר להיות חלק מעַם ישראל, להיות "ישראלי". רבים הם האומרים מדוע אי אפשר להתגייר בלי שמירת תורה ומצוות, הרי יהודי שלא שומר תורה ומצוות עדיין הוא בגדר של יהודי? הם אינם מבינים שיש הבדל מהותי בין אחד שנולד יהודי ובין אחד שרוצה להיכנס ולהצטרף ליהדות. כדי להצטרף ליהדות, להיות יהודי, צריך להצטרף לכריתת ברית של עַם ישראל עִם הקב"ה. משמעות הגיור היא, הצטרפות לכריתת ברית של עַם ישראל עִם הקב"ה. הקב"ה לא כורת ברית עִם יחידים אלא עִם בני ישראל. עכשיו אם מישהו רוצה לכרות ברית עִם הקב"ה, הוא צריך להצטרף לכריתת ברית של עַם ישראל עִם הקב"ה. זו הסיבה שכל נכרי שמתגייר עובר אותו תהליך גיור שבני ישראל עברו במעמד הר סיני (עיין מסכת כריתות ט, ע"א). כמו במעמד הר סיני, עַם ישראל עשו מילה, טבילה וקבלת מצוות, כך הדבר אצל כל נכרי שמתגייר. לכן, אי אפשר להתגייר בלי קבלת מצוות. עַם ישראל לא נוצר להיות עַם ככל העמים, אלא אנחנו אומה מיוחדת שעושה את רצון אבינו שבשמים על ידי קיום תורה ומצוות.
- יסוד הגיור הוא צירוף לכריתת ברית של בני ישראל עִם הקב"ה, ולכן זו הסיבה שהנכרי שמתגייר צריך להתגייר בבית דין. בית דין מייצג את הקב"ה וגם את בני ישראל. הנכרי שמתגייר צריך את הסכמת עַם ישראל וגם את הסכמת הקב"ה. אם כן, בוודאי בענייני גיור צריך הסכמה ציבורית, הסכמת רוב גדולי הדור. אי אפשר ללכת על מהלך שנוגד דעתם של רבים מגדולי הדור. הרי יסוד הגיור הוא בנוי על הסכמת עַם ישראל לקבל את הגר.
בשולי הדברים אציין כי צורת הדיבור של הרב אברהם סתיו, הכותב שאלו שמחמירים בגיור אינם מבינים בגיור ורק מצהירים הצהרות, לא די שאינה צודקת, אלא שהיא מעליבה ואינה ראויה כצורת התבטאות כנגד הרב שלמה אבינר שליט"א.