ר' יצחק מאיר, בנו של ה"אוהב ישראל", נתקע בליל יו"ט ראשון של סוכות בלייפציג והתארח בסוכתו הרעועה של אופה יהודי.
כל החג יצחק מאיר חשב על האווירה המיוחדת בסוכתו המפוארת של אביו באפטא והצטער כל כך שעליו להיות בסוכה כל כך פשוטה בלייפציג.
במהלך החג האופה הזמין גם את שלושת חבריו האופים, אך יצחק מאיר לא התייחס אליהם כלל, אלא רק דמיין את האווירה שהחמיץ באפטא.
לאחר החג יצחק מאיר הצליח לשוב לאפטא בדיוק לפני ליל הושענה רבה ואביו, ר' אברהם יהושע השל, שאל אותו כיצד היה לפגוש את האושפיזין הקדושים בעצמם, אברהם יצחק ויעקב?
יצחק מאיר לפתע הבין ששלושת האופים שהתארחו בסוכה היו לא אחרים מאשר האבות הקדושים.
ר' שלמה קרליבך סיים את הסיפור במילים: אפשר לשבת במקום הכי קדוש בעולם ובכלל לא להיות שם…[1]
[1] מתוך: הרב שמואל זיוון, "סיפורי נשמה", כרך ב' (תשע"א), עמ' 312-305 "האופים והאושפיזין".