לימוד תורה לקהל שיש בו נכרים

כפי שהזכרנו יש איסור ללמד נכרי תורה. השאלה נשאלת, מה הדין במקרה שאחד מלמד לקהל תורה שבו נמצאים יהודים וגם נכרים. הרב משה פיינשטיין זצ"ל[1] דן בנוגע לבית ספר שנוסד על ידי בני תורה ויראי השי"ת והמנהל והמורים כולם יראים ושלמים. אך, רבים מהתלמידים הם ילדים של נכריות שנתגיירו אצל רפורמים ואין גיורם גיור. ולא יכלו להוציא את הילדים האלו מבית הספר. ונשאל האִם מחוייבים המורים לעזוב את משרתם, כדי שלא ילמדו את הנכרים תורה?

הוא השיב להיתר, וזאת על בסיס מספר יסודות:

  • עיקר הלימוד הוא עִם היהודים.
  • יש מקום לומר שאין כאן איסור "לפני עִוֵר לא תתן מכשול", במה שמלמד את הנכרי תורה. האיסור ללמד נכרי תורה שייך דווקא כשמלמד נכרי בגיל בגרות, ולא כשמלמד נכרי בגיל קטנות.
  • לא כתוב בגמרא נכרי שלמד תורה, אלא נכרי שעסק, ולכן אולי זה לא שייך כשמלמד ילדים.
  • אם יש חשש שהבית ספר יסגר, והילדים היהודים יצטרכו ללכת לבית ספר של המדינה, דהיינו של נכרים, בוודאי עדיף להישאר ללמד.
  • אם יש חשש שמורים אחרים יבואו, וילמדו כפירה, עדיף שישאר ללמד.

לפי חלק מתירוציו מתברר שבמקרה שהוא מלמד קהל שיש בו נכרים, הדבר אסור, כיון שהם מבוגרים. הרב פיינשטיין, בתשובה אחרת[2], פסק שהאיסור למסור דברי תורה לנכרי נאמר כשכוונתו למוסרם לנכרי. אך, כשכוונתו למוסרם לישראל ונמצא שם גם נכרי, אין שום איסור על אף שהנכרי שומע. הוא הביא ראיה לכך ממה שמובא ברמב"ם וב"שולחן ערוך" שיש גם איסור ללמד את עבדו הכנעי תורה והרי מצינו שטבי עבדו של רבן גמליאל היה תלמיד חכם גדול וראוי ליסמך והיו חכמים לומדים ומתפלפלים אף כשהיה טבי נמצא אצלם. אלא, בוודאי הדבר מותר, כיון שלא היתה כוונתם ללמדו תורה. מסתבר שכן הדין גם לגבי לימוד תורה לנכרי.

לכאורה, תשובה זו עומדת בניגוד לתשובה לעיל. שהרי לעיל הוא סבר שיש איסור ללמד את הנכרי תורה אפילו שנמצאים שם גם יהודים. אולם, יכול להיות שבתשובה לעיל הוא לא דן מצד האיסור של "אין מוסרין דברי תורה לנכרי", אלא מצד האיסור שלנכרי אסור ללמוד תורה ואם מלמדו תורה עובר על איסור "לפני עִוֵר לא תתן מכשול". אבל, נראה מתשובה נוספת שלו[3], שסבר שגם אין איסור "לפני עִוֵר לא תתן מכשול" כשמדובר שמלמד יהודים ונמצא שם נכרי. כיון שהדבר פשוט שאין לאדם להימנע מעשות דבר שרשות בשבילו לעשותו מתוך חשש שמא יעשה אחד איסור על ידי מעשיו.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל[4] השיג על דברי הרב פיינשטיין, כיון שאי אפשר להביא ראיה מלימוד תורה לעבד, ששם מדובר על איסור דרבנן, ולכן יש לומר שמותר פסיק רישיה דלא ניחא ליה באיסור דרבנן. אבל, בנוגע למסור דברי תורה לנכרי מדובר על איסור דאורייתא. אך, הוא הסכים עמו שמותר ללמד תורה לקבוצה של יהודים כשנמצא בינם נכרי, כיון שבמקום מצוה יש להתיר פסיק רישיה דלא ניחא ליה.

לכן, להלכה למעשה, יש להתיר גם שכנמצא בקהל נכרים.

[1] שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק ד, סימן כו, אות ג.

[2] שו"ת "אגרות משה", יורה דעה, חלק ב, סימן קלב.

[3] שו"ת "אגרות משה", יורה דעה, חלק ג, סימן צ.

[4] "הליכות עולם", כרך ח, עמ' שפא.


שאל את הרב