מבוא
ברצוני לדון בכשרותו של לולב הקנרי. יש לדון בשאלה זו מצד שני כיוונים:
- מצד הפירות שאינם כמו התמרים הרגילים.
- תבניתו ותואר גידולו שונה משל עץ דקל הרגיל.
בנוגע לצד הראשון עלינו לדון בשאלה האם יש קפידא שהדקל יוציא פירות? הרי בתורה כתוב "כפות תמרים". אם כן, משמע שהדקל צריך להוציא פירות תמרים.
דקל שאינו מוציא פירות
בנוגע לשאלת כשרות עץ דקל שאינו מוציא פירות, מצינו מחלוקת בין האחרונים.
נפתח עם דברי רבינו בחיי (בפירושו לתורה, ויקרא כג, מ):
לולב אחד, כי כן לשון כפות לשון יחיד, "כפת" כתיב, והאמנם כי לפי דיוק הלשון היה לו לומר "כף תמר" הוצרך לומר "כפות תמרים" בהכרח שאילו אמר "כף" היה במשמע אפילו עלה אחד, לכך קרינן "כפות" שמשמעותו עלין רבים, והוא מצות הלולב והוא כתיב "כפת" כי החסרון הוא שלא תאמר שהמצוה הוא שני לולבין, אין המצוה אלא לולב אחד, ויהיה הענין נשלם עם הכתיב והקרי. ומלת "תמרים" לפי שהם שנים זכר ונקבה, ואם לא ינטעו כן לא יחיו, כי בכל המינין כלן גם בצמחים גם בדומם מצינו בדרך הטבע זכר ונקבה.
לפיו, אכן, עץ דקל שאינו מוציא פירות כשר.
גם ה'חת"ם סופר' (בחידושיו למסכת סוכה לד, ע"ב) הלך בשיטה זו:
ואמנם הדס שוטה מייתי רא"ש פלוגתא יש גאונים [דס"ל] דהוה נמי מינו דהרי גדל באילן א' העבות עם השוטה. וצל"ע לפי מה שכתב רמב"ם ערבי נחל כך שמם הואיל ורובם גדלים על הנחל אבל מכל מקום הגדילים בכל מקום כשרים אם כן הכי נמי נימא ענף של עץ שהוא עבות אם האילן מגדל עבות יהיה כל ענפיו כשרים ובאמת כתב רמ"א כן אבל לא נוהגין כן ומפני זה נראה לי נוהגים להדיא בלי פקפוק ליקח לולבים הגדלים במדינתינו אשר לעולם לא יוציאו תמרים מכל מקום מקרי כפת תמרי' כי המין נקרא כן וצריך עיון אם כן לימוני"ש הגדילה באילן עץ הדר על ידי הרכבה כל הענפים מוציאים אתרוג וא' מוציאה לימוני"ש כתב מהר"מ אלשיך בפשיטות דפסולה אף על גבי דקיי"ל ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה מכל מקום הפרי היא לימוני"ש ולא פרי הדר וקשה מאי בכך נימא פרי של עץ הדר וענף של עץ עבות ונדבר מזה עוד לקמן אי"ה. וקבלת אבותינו תכריע וחלילה וחלילה לשנות אפילו קוצו של יו"ד רק כתבתי שמצוה לחקור היכי רמיזא החלוקים האלו:
נראה לי, מדבריו אפשר ללמוד את ההסתפקות. יש כאן שאלה עקרונית בנוגע לכל הד' מינים. האם הסימנים שניתנו הם סימנים לגלות את המין, או הגדרת המין? אם נגדיר בהגדרות למדניות, האם מדובר בסימן, או סיבה. כלומר, האם מדובר בסימן כדי לגלות מהו המין שצריך ליטול, או שהוא מגדיר את המין? כשכתוב בתורה "ערבי נחל" האם ההכרח שיגדל על הנחל? מבואר בגמרא במסכת סוכה (לג, ע"ב) שגם ערבה שלא גדילה על הנחל כשרה. אולם, יש לדון שאולי דווקא שם הערבה כשרה כיון שיש לימוד מיוחד לרבות שאר ערבות. דהיינו, הגמרא למדה מכך שכתוב בלשון רבים, שיש לרבות גם ערבה שאינה גדילה על הנחל. משמע שסתם כך בלי הלימודף היה לנו לדרוש שהערבה צריכה להיות דווקא גדילה על הנחל. אם אינה גדילה על הנחל, היא פסולה.
בשיטה זו שלא צריך שהעץ יוציא פירות, הלכו עוד אחרונים. כך כתב ה"חוזן איש" (הלכות כלאים ב, יח) ובעל שו"ת "בני ציון" (חלק א, סימן כב).
אבל, בעל ה"צפנת פענח" (הלכות לולב ז, א) חלק על כך. הוא הביא את דברי הירושלמי במסכת סוכה (פרק ג, הלכה א):
'כפות תמרים' רבי טרפון אומר 'כפות תמרים' רבי עקיבה אומר 'כפות תמרים' כשמן.
הוא הבין שהמחלוקת בין ר' עקיבא לר' טרפון היא בדיוק בנקודה זו. כלומר, לפי רבי טרפון צריך שיוציא העץ תמרים. אבל, לפי ר' עקיבא צריך להיות רק שם עץ כפות תמרים. לא צריך להוציא בפועל תמרים.
אצל בעל "הצפנת פענח" הגירסא היתה הפוכה מהגירסא אצלנו בירושלמי. והשאלה כמי יש לפסוק.
בעל ה"צפנת פענח" עוד הפנה לדברי הגמרא במסכת מנחות (כז, ע"א):
מיתיבי: ד' מינין שבלולב, ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות – העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין, ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת.
בעל ה"צפנת פענח" הקשה מדוע נאמר שרק שנים מהד' מינים עושים פירות, הרי גם ההדס עושה פירות? מבואר שהדס חייב במעשרות וגם חייב בערלה. הוא השיב שבאתרוג ובלולב צריך שיהיו מיני פירות, בהדס לא צריך שיהיו מיני פירות.
יש להוסיף נקודה שיכול להיות שלולב הקנרי גרע מעץ דקלים שאינו מוציא פירות. כיון שעץ דקל שאינו מוציא פירות הוא עץ דקל. אבל, עץ דקל שמוציא תמרים אחרים, יש בכך סימן שאינו עץ תמרים, מדובר כאן על פרי אחר. אולם, יש לטעון שאין כאן מין אחר, אלא קצת שינוי כמו שמצינו שגם בתפוחים ובעוד מיני פירות, יש עצים שהם מאותו מין ומוציאים פרי קצת שונה.
אכן, אלו שטענו לפסול את הדקל הקנרי טענו טענה זו. כך מובא בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ח, סימן כב):
כי החכם השואל שם מזכיר בעצמו מדברי החת"ס בזה, אלא שכתב דיש מקום לחלק דעד כאן לא התיר החתם סופר אלא לולבים מעצי תמר שבהונגריא מפני שהעצים הם עצי תמר בכל סימניהם ורק האקלים גורם שאינם נותנים פירות, ואילו נטעו בארץ חמה יותר היו מבשילים פירות, ולכן אינו דומה זה לדקל הקאנארי שהוא עץ סרק ועושה רק כעין פירות אשר זרע בהם, אך אינם ראוים למאכל כדרך כל עצי הסרק, ואינו נותן פירות מאכל בשום מקום מקום /תיבת מקום כפולה/ בעולם, וההבדלים בינו לבין התמר מרובים ובולטים, ולכן אף על פי שלולבי הזכר כשרים אף על פי שאין הזכר נותן פירות, אבל הזכר דומה לנקבה בכל צורתו וכו' מה שאין כן בנידון דידן.
נראה לי, שבעיון בדברי הרמב"ם (הלכות לולב ז, א) יש ללמוד כדעת ה'חת"ם סופר', הרי הרמב"ם פסק:
כפות תמרים האמורות בתורה הן חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלין לכאן ולכאן אלא כשיהיה כמו שרביט והוא הנקרא לולב.
הוא אינו מזכיר במילה אחת שהעץ מוציא תמרים. משמע שאינו מדובר בפסול. גם בהלכות לולב הוא אינו מזכיר כפסול עץ דקל שאינו מוציא פירות.
נעיר עוד נקודה שיש מחלוקת בין הפוסקים בנוגע לדין ערבי נחל שלא גדלים בנחל. הרי בגמרא במסכת סוכה (לג, ע"ב-לד, ע"א) מובאות שתי דרשות שנלמדו מהמילה "ערבי נחל". דרשה אחת שבאה לרבות אפילו של הרים ושל בעל. אבל, אבא שאול למד מכך שבא ללמד שיש מצות ערבה במקדש.
הרמב"ם (הלכות לולב ז, ג) פסק:
ערבי נחל האמורות בתורה אינן כל דבר הגדל על הנחל אלא מין ידוע הוא הנקרא ערבי נחל, עלה שלו משור ופיו חלק וקנה שלו אדום וזה הוא הנקרא ערבה, ורוב מין זה גדל על הנחלים לכך נאמר ערבי נחל, ואפילו היה גדל במדבר או בהרים כשר.
אבל, התוס' (מסכת סוכה לד, ע"א, ד"ה ורבנן וכו') כתב שלפי אבא שאול אין את הדין שערבה שגדלה בהר כשרה, ויש לחוש לדעתו. הוא ציין שגם מבואר בגמרא במסכת סוכה (לד, ע"ב) שדרש ר' ישמעאל מהמילים ערבי נחל, שצריך שתי ערבות. התוס' הבין שאי אפשר לדרוש שתי דרשות. לכן, הוא סבר שיש ליזהר שלא יטול ערבה שגדילה בהר.
התנאים שלא דרשו ערבי לרבות הגדלים בהר סברו שכיון שכתוב בתורה "ערבי נחל", אז אם אינו גדל על הנחל הוא פסול. אפילו שהוא ממין הערבה.
עץ דקל שונה
אולם, יש טענה נוספת שיש לפסול את הלולב הקנרי. הרב ישראל יוטקובסקי (בירחון "קול תורה", ירשולים, אב-אלול, תשט"ז) טען בשם מומחים למדעי הצומח, כי הדקל הקנרי אינו ממין כפות תמרים אלא מין אחר הוא. טענותיו התבססו על כך ששונה הוא מעצי התמר בטבעו, תבניתו ותואר גידולו. פירותיו אינם טעימים לחיך, אין הנאה באכילתם והוא מובדל בצורת הפרי, העלים והגזע, בגובה העץ, וכדומה, מעצי התמרים המצויים.
אך, הרב שרגא שלומאי (באותו ירחון, שבט תשי"ז) הפריך את כל הנחותיו. לדעתו, אין הדקל הקנרי מין אחר כלל, אלא זן אחד מזני עצי התמרים השונים הוא, וכמו שיש שינויים בין עצי התפוחים עצמם בין הסוגים השונים. שבוודאי אין בשינויים אלן להבדיל ביניהם למינים שונים, אלא כולם מין אחד הם. לדעתו, גם פירותיו של הדקל הקנרי ראויים לאכילה.
הרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל (בשו"ת "ציץ אליעזר" הנ"ל) סמך את ידיו על דברי הרב שרגאי שלומאי, ועל פיו הכשיר את הלולב הקנרי.
אך, בעל ספר "ארבעת המינים השלם" (עמ' ריג-ריד) הביא שבשנת תשכ"ז פירסם הפרופ' לבוטניקה הרב יהודה פליקס (בירחון "המעין", ירושלים, תשרי שנת תשכ"ז) מאמר מקיף בנושא. לאחר תיאור ההבדלים שבין הקנרי לתמר המצוי, הוא הגיע למסקנה שהדקל הקנרי והתמר המצוי שני מינים מסוג אחד המה, בדומה ללימון ואתרוג. לפי זה, הרי כמו שאסרו הפוסקים ליטול את הלימון למצות אתרוג, כן יש לאסור ליטול את הלולב הקנרי למצות לולב.
בעל ספר "ארבעת המינים השלם" ציין שהדעה הכללית בין המומחים כדעתו של הרב פליקס. לכן, הוא טען שלא יצאנו מידי ספק ויש להחמיר בדבר.
בנוגע להבדלים בין העצים, הוא פירט אותם. עיין בסוף ספרו בציורים וטבלאות.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל (בשו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק ד, סימן קכג) יצא בנחרצות נגד כשרות לולב הקנרי, הוא טען שיש לדמות את לולב הקנרי ללימון כנגד אתרוג. לדעתו, אפילו גרע מלימון כלפי אתרוג. מדובר במין אחר. עצם זה שמוציא פרי שונה, מוכח שמדובר במין אחר:
הנה בדבר הלולב הקנרי, לע"ד פשוט וברור שאין זה ממיני לולב כלל. דיותר נוטה היה לומר, אם ניזיל בתר דמיונות קצת, היה לן להכשיר את לימוניס לאתרוג, ומ"מ כבר ידוע לעלמא שלימוניס אינם ממין אתרוגים, כמפורש בט"ז סימן תרמ"ט ס"ק ג' מהלבוש שהוא מין אחר וכן מהרמ"א, ופוסלין אף בהרכבה אתרוג ולימונא, ומפורסם זה טובא, אף שגם כן אין בין זה לזה אלא חילוקים מעטים… ואצלי פשוט שאף הסבא קדישא מהרש"א אלפנדרי זצ"ל בתשובותיו בח"ג סימן י"ב, שרוצה לומר שאף לימון אפשר הוא מין אחד עם אתרוג, יודה בלולב הקנרי שאינו לולב כלל. מצד כמה השינויים, בגובה האילן ובעובי ובגדילת העלין, והרי שינוי הפרי בין במראה בין בטעם הוא רחוק עוד יותר מצנון עם הנפוס, שבשביל זה הם שני מינים אף שנדמו יותר זה לזה, דשינוי טעם הפרי הוא מכריע נגד כל הדמיונות אף למה שבמראה הפרי הם שוין, דהרי טעם תמרים הוא מתוק ביותר עד שקראו התורה בלשון דבש, וטעם פרי דלולב הקנרי הוא פחות וגרוע עד שרובא דרובא דאינשי אין אוכלין אותו כלל. וגם שהוא אדרבה מסייע גם לשאר השינוים שהוא מין אחר. ואף בדיעבד, כשאין לולב אחר, אין יוצאין בו ידי מצוה, והוא ברכה לבטלה, והוא ברור ופשוט עד שאין לדון בזה כלל.
המחלוקת כאן היא, אם מדובר במין אחר, או סוג אחר.
יש לציין שהרב עובדיה יוסף זצ"ל (בשו"ת "יחוה דעת", חלק א, סימן סז) הכשיר את לולב הקנרי. אבל, הוא דן רק מצד שאינו עושה פירות. הוא לא דן מצד שמדובר במין אחר, כיון שיש הרבה הבדלים בין הדקל הקנרי לדקל הרגיל.
נראה שלהלכה למעשה, יש לחוש לשיטות שסברו שמדובר כאן במין אחר, ולכן אין להשתמש בלולב הקנרי לקיום מצות ד' מינים. הרי מדובר כאן במצות דאורייתא, ומשום הספק אין להיקל בדבר.
להורדת המאמר לחצו כאן