קבלת מצוות אינה מספיקה, צריך גם הצטרפות לעם ישראל
דיברנו לעיל על הצורך בקבלת מצוות ובכוונה לשמור תורה ומצוות, ובלי הקבלה והכוונה אין גיור. הגר מצטרף לכריתת ברית של עם ישראל. לכן, הוא חייב לקבל את הברית. אבל, יש להוסיף לכך ולומר שלא מספיק שיקבל עליו את המצוות ויתכוין לשמרם, הוא צריך להצטרף לעם ישראל. אי אפשר להתגייר בלי צירוף לעם ישראל.
החסרון של אחד המתגייר ולא נכנס לכלל ישראל מבואר בדברי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל[1]:
שכן לאומיות ישראל הכוללת האמונה בשיבת ישראל לארצו והחזרת מלכותו היא חלק מאמונת ישראל והמתגייר ממילא מקבל עליו את כל זה. על פי הדין, נכרי הבא להתגייר צריך לקבל את כל התורה ואם הוא מסתייג אפילו מדקדוק אחד מדקדוקי סופרים אין מקבלים אותו, ועל כן נכרי הבא לקבל עליו את היהדות אלא בהסתייגות מהצד הנקרא לאומי, כלומר, מהאמונה בשיבת ציון ובהחזרת מלכות ישראל וכו', וודאי שאין מקבלים אותו, כי אלה הם עיקרים בדת ישראל…. קצרו של דבר גרות המסתייגת מהיסוד הלאומי אינה גרות, ומאידך גיסא, התאזרחות מדינית לא דתי אינה גרות בלי שום ספק.
עַם ישראל הוא אומה, אך, יחד עִם זאת הוא דת. לא מוצאים רעיון זה אצל שאר אומות, אצלן הדת לא מקביל אל האומה. אומות שונות מתייחסות לדת הנוצרית או המוסלמית. אצל עַם ישראל, יש חיבור מוחלט בין האומה לדת. נראה, שהחידוש בחיבור הדת לאומה גורם, קצת, בלבול לאנשים, ואצלם מודגש חלק אחד על פני האחר. יש כאלו שרואים את עַם ישראל כאומה ולא רואים את הדת, יש כאלו שרואים את הדת ולא את האומה. אי אפשר להתגייר בחסרון של האומה וכן אי אפשר להתגייר בחסרון של הדת. אי אפשר להתגייר על ידי הצטרפות לאומה בלבד, חייבים לקבל גם את הדת. אך, גם אי אפשר לקבל את הדת, בלי להצטרף אל האומה. יש כאן חבילה אחת שאינה נפרדת. למרות שיש מקרים שעַם ישראל מתנהג כדת שאינה אומה. שהרי עַם ישראל בגלות, הוא דת ולא אומה. אך, משום הכמיהה המתמשכת לארץ ישראל וההבטחה שנחזור לארץ ישראל, אנחנו לא מתבטלים מלהיות אומה. התורה ניתנה לעַם ישראל במדבר, כדי שיהיה לנו קיום גם כשהעַם לא חי בארץ ולא מתנהג כאומה.
הרב שלמה גורן זצ"ל[2] האריך בעניין זה כשדן בדין נכרי הבא להתגייר ורוצה לקבל עליו עול כל המצוות מתוך אמונה בכל עיקרי היהדות, אך, לא מקבל על עצמו שום שייכות לעַם היהודי. הוא רוצה להישאר רק בריטי, הולנדי וכיוצ"ב. הוא מצטרף לדת ישראל, אך, לא לעַם ישראל. האם אפשר לקבל את הנכרי להתגייר?
תשובתו היתה שאי אפשר לקבלו, הגר צריך להצטרף גם לעַם ישראל. יסוד דבריו מבוסס על הכתוב במגילת רות, שאמרה רות לנעמי: "עמך עמי וא-להיך א-להי", על פי פסוק זה לומדים דיני גרות במסכת יבמות[3]. לכן, אפשר ללמוד מכך שהגר צריך להצטרף לעַם ישראל.
לדעת הרב צבי שכטר שליט"א[4], יש הבדל יסודי בין האומה הישראלית לבין שאר האומות. רק האומה הישראלית דינה כ"גוי" וכאומה ואילו שאר הנכרים אינם "גוי" ולא אומה, אלא, דין "משפחה" להם בלבד. רעיון זה בא לידי ביטוי במה שאמר ה' לאברהם אבינו לפני לכתו לארץ ישראל[5]: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".
רשב"ם[6] ביאר ש"ונברכו בך" בא מלשון הברכה והרכבה. הסביר הרב שכטר שכוונת הדברים שמכל אומות העולם יבואו להתגייר ולהצטרף לאומה הישראלית. יכולת הצירוף לעַם ישראל היא בשל היותנו גוי ואומה ולא סתם משפחה, כיון שלמשפחה לא מצטרף אדם מהחוץ, שלא שייך בקשרי דם או נישואין. כל שאינו בן אחר בן אחר בן וכו' עד הראשונים שמאותה המשפחה, אין דינו כבן המשפחה ההיא. דברים אלה נאמרים דווקא כאן, כיון שפה התבאר החילוק בין עַם ישראל לשאר אומות העולם ובו טמונה היכולת לקבל גרים.
דברי הרב גורן, גם הם מבוארים בדרך זו, כיון שהיסוד של קבלת גרים מבוסס על ההנחה שכלל ישראל אינו סתם בחינה של משפחה אלא אומה. לכן, כדי שתחול קדושת ישראל על הבא להתגייר, צריך שהגר יקבל על עצמו להצטרף לאומה זו. רק לאחר הצירוף חלה עליו קדושת ישראל.
אסיים קטע זה עם דבריו המאירים של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל[7]:
והנכרי הבא להסתפח אל האומה מקבל עליו עול שתי הבריתות. הוא משרה את עצמו בתוך מעגל-הקסמים של הגורל היהודי ומקדש את עצמו ליעוד היהודי. בהצטרפות האדם לעם בן ברית-מצרים ולגוי-קדוש בן ברית-סיני, מתמצה ענין הגירות. כלל גדול נקוט בידך: אין גירות לחצאין, ואי-אפשר לוותר אפילו על קוצו של יו"ד של שתי הבריתות. ההתמכרות לכנסת-ישראל כעם שנלקח בחזקה על-ידי א-להים במצרים על כל מאורעותיו, סבלותיו, אחריותו ופעולותיו וכגוי-קדוש המסור בכל לב ונפש לא-להי ישראל ולתביעותיו ההלכיות-מוסריות – היא יסוד היסודות של היהדות והיא גם עובדת-יסוד בקבלת גירות[8].
[1] במאמרו "זכויות המיעוטים לפי ההלכה", "תחומין", כרך ב, עמ' 170, הערה 1.
[2] במאמרו שנמצא בכתב עת "שנה בשנה", "כפירה בעם ישראל לעניני גיור", שנת תשמ"ג.
[3] מז, ע"ב.
[4] ספר "ארץ הצבי", סימן יז, אות א.
[5] בראשית יב, ג-ד.
[6] שם.
[7] ספר "קול דודי דופק", עמ' 96.
[8] עיין במאמרי "קונטרס קבלת מצוות בגיור", חלק א – הוצרך בקבלת מצוות בגיור, וקבלת מצוות בפני בית דין, בספרי "גר המתגייר", הלכות יורה דעה.