הקושי בפסיקה – הערות על פסיקת הרב אליעזר מלמד בגיור

 

אחד מאחיי היקרים חלה באיזו מחלה ועשו לו הרבה בדיקות לגלות מה המחלה. עד שלבסוף היה רופא אחד שעלה על העניין וגילה מה היתה המחלה. יכול להיות שלכל הרופאים היה אותו ידע, אבל רופא זה ידע גם להשליך את הידע על המציאות. הרופא המוצלח אינו זה שיש לו ידע רב, אלא זה שמצליח להשליך את הידע על המציאות. כך גם הדבר לעניין הפסיקה. יש רבים שיש להם ידיעות, אך יש שני קשיים בפסיקה: א. ניתוח נכון במקורות. ב. השלכת המקורות על המציאות.

אני רוצה לגעת במספר פוסקים שמספר רבנים ציטטו את דבריהם והוכיחו מדבריהם שהם הקלו בגיור ונקטו שאפשר לגייר מישהו שמתכוון להיות מסורתי כמו רוב היהודים בארץ ישראל. ראשית אומר שהרבנים האלו כנראה לא יודעים מי הם המתגיירים בימינו ומה הכוונה ל"מסורתי". האנשים שלא באים כיום להתגייר במערך הגיור לא מעניין אותם הגיור והם לא מתכוונים להיות "מסורתיים". לא מעניינת אותם שמירת תורה ומצוות. פשוט הדבר שאין שום פוסק שהעלה על דעתו לגייר אנשים כאלו. אבל, נוסף על כך, אין שום פוסק שדיבר על מסורתיות כזו של רוב יהודים בארץ ישראל.

יש כאלו שציינו לדברי בעל ספר "נהר מצרים" (הלכות גרות, אות ה) שסבר שאפשר לגייר גם כשאין בכוונת המתגייר לשמור תורה ומצוות. אולם, מתוך עיון בדבריו לא רואים שכך הם פני הדברים: "וזאת אנחנו עושים בנדון כזה שאנחנו מתנים ומבארים להאשה המתגיירת שאפילו אם הבעל אשר עמה לא יחפוץ לישא אותה אחרי זאת ויעזבנה לנפשו. היא מקבלת הדת מרצונה. ואין סיבת גירותה תלוי בסיבת נישואיה עמו. והיא אומרת כן. ואף על פי שאנחנו יודעים דברים שבלב. אין אנחנו מדקדקים הרבה. ועת לעשות לה' הפרו תורך כתיב". בעל ספר "נהר מצרים" דיבר על כך שיש הוכחה ברורה שבכוונתה להישאר נשואה לישראל ולא לעזבו והיא מתגיירת על דעת להישאר נשואה עם בעלה. אבל, אין הוכחה ברורה שאין בכוונתה לשמור תורה ומצוות.

יש גם רבים שבאים ומזכירים את שיטת הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל וטוענים שנקט שאפשר לגייר בלי כוונה לשמור תורה ומצוות. על טענה זו ברצוני להשיב מספר השגות:

  • מדובר על פסיקה של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל במספר תשובות. איך אפשר לנקוט כגישה מרכזית על פי מספר תשובות במקרים בודדים? אי אפשר לייצר גישה חדשה על פי פסקים של מקרים בודדים.
  • רבים מהפוסקים המובהקים לא נקטו בגישה זו. אם כן, איך אפשר לסמוך על דברי פוסק מסויים נגד רוב ככל גדולי הפוסקים?
  • דברי הרב עוזיאל אינם לגמרי ברורים, ויש מקום להסביר שלא היתה כוונתו לומר שיש כאן וודאות שאין בכוונתו לשמור תורה ומצוות. אלא, הדברים נאמרים מתוך סטטיסטיקה שרוב המתגיירים לא שומרים תורה ומצוות. שעל אף זאת, אפשר לגייר. לא מדובר במקרה שיודעים בוודאות שאין בכוונת המתגייר לשמור תורה ומצוות.
  • אפילו אם ננקוט שאכן סבר שלא צריך כוונה לשמירת תורה ומצוות, יש תשובות אחרות שלו שסותרות הבנה זו. הרב עוזיאל בתשובה נוספת (שו"ת "משפטי עוזיאל", יו"ד, סוף חלק ב) כתב: "התנאים המעשיים הקודמים לגרות הם מילהוטבילה בפני בית דין של שלשה רבנים. אבל למעשים אלה קודמים שני תנאים יסודיים שהם עיקר הגרות, והם א) גישתו של המתגייר לשם קבלת עול תורה ומצות ולא לשום כוונה או נטיה אחרת, או במלים אחרות: לשם גרות נקיה וטהורה. לשם כך צריך שבית דין הנזקקים לקבלת הגר יבדקו עד כמה שאפשר לדעת כוונתו הטהורה לשם המתגייר. ב) צריכים להודיעו לפני המילה ולפני הטבילה קצת מצות יסודיות ענשן ושכרן, להודיעו על מצבה ומלחמת קיומה של היהדות ועל חובתו של כל הנספחים אליה להיות מוכן להקריב נפשו על אהבתה. ולקדש שם שמים ושם ישראל בכל הליכות חייו. ורק אחרי הודעה זאת וקבלתה מצד המתגייר נגשים בית דין אל מעשה המילה והטבילה שהן צריכות להיות לשם גרות. גרות שנעשית בצורה זאת עושה את האיש המתגייר כיהודי גמור לכל דבריו ומחייבת את כל איש מישראל ואת הצבור הישראלי בכל מקום לכבדו לאוהבו ולעזרו… הגרות הפורמאלית שאין בה אלא שנוי השם גרידא אינה רצויה ואינה קיימת לעשות את המתגייר לאיש מישראל לשום דבר. כי תורת ישראל היא תורת הלב והמחשבה והמעשה ולא תורה צירימוניאלית שאין בה לבביות ומחשבה".
  • גם בתשובה נוספת כתב (שו"ת "משפטי עוזיאל", כרך ז, סי' כ): "ונדון דידן הוא גויים שהם נוצרים שאין אמונתם שלמה ביחוד ה' וזהו עיקר יסודי בתורת ישראל כמו שנאמר: 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד', והכופר בזה לא יהיה לו חלק ונחלה בישראל הילכך אפילו אם יאמין בתורת משה ואפילו אם יקיים כל מצות התורה אינו יוצא מכלל גוי עד שיאמין ביחוד ה' והשגחתו ובתורה מן השמים". אדם שמתגייר ולא שומר עיקר המצוות, בוודאי אינו מאמין שתורה משמים ולא מאמין בהשגחת ה'. אדם שמאמין בהשגחת ה' ותורה מן השמים, לא יכול להיות שרוב התורה לא ישמור. לא מדובר על מצוות שהן קשות במיוחד. אדם שמחלל שבת בדברים קטנים, מראה שבכלל אין לו שום יחס כלפי השבת. הוא אינו מאמין בדבר. על גוים כאלו הגוים שעליהם מדובר שרוצים לגיירם, הם אנשים שאין להם שום יחס לתורה ולמצוות.

גם בפוסקים הנוספים שציטטו והזכירו, אם נעיין בדבריהם, נראה שהם מדברים על כך שמגיירים מישהו שלא מתגייר לשם שמים. הוא מתגייר לשם סיבה כל שהיא, כגון לישא אשה. שבמקרה כזה בדיעבד הגיור חל (עיין מס' יבמות כד, ע"ב). לא מדובר על כך שלא מתכוון לשמור תורה ומצוות (עיין בשו"ת מהרש"ם, ח"ו, סי' קט; תשובת הרב יוסף משאש וגם בתשובות הנוספות שציינו). חבל שלא יודעים להבדיל בין אי כוונה לשמירת תורה ומצוות ובין גיור שלא לשם שמים. גם בשו"ת מהרש"ם (ח"ו, סי' קט) מדובר בגיור קטין שמחלל שבת, האם התנהגותו נחשבת כמחאה ומבטלת את הגיור? על כך סבר שכיון שכך חונך, אין כאן מחאה. כמו כן, הרב גלזנר דיבר בנוגע לדין שמבואר במסכת יבמות (כד, ע"ב) שאם יש אשה נכריה שיש חשד שהיא נבעלה ליהודי והתגיירה, לא מאפשרים לה להתחתן עם היהודי הזה. על כך חידש הרב גלזנר שבמקרה שהיא כבר נשואה לו בנישואין אזרחיים, אין איסור. לא מדובר כאן במקרה שהמתגיירת לא מתכוונת לשמור תורה ומצוות. גם לגבי דברי הרב ישראלי בארי זצ"ל יש לציין שהוא לא כתב את הדברים להלכה למעשה. אלא, הוא רק נתן הסבר למנהג בתי הדין וגם כתב שצריך ביסוס לדברים. נוסף על כך, עיון בדבריו יראה שהוא לא דיבר על הגיורים שעליו דיבר הרב מלמד.

נוסיף שיש כאלו שמביאים את דברי הרב שלמה קלוגר זצ"ל (שו"ת "טוב טעם ודעת", הלכ' גרים, סי' קיא): "אם מל וטבל לשם גירות אף דלא קיבל עול מצות תחלה הוי גר מן התורה בודאי וקבלת עול מצות תחלה הוי רק דרבנן…". לדעתו, קבלת מצוות היא רק מדרבנן. אולם, רבים טעו בהבנת ראשונים ואחרונים רבים וקישרו בין קבלת מצוות ובין כוונה לשמור תורה ומצוות. יש מחלוקת האם יש חובה שהמתגייר יאמר שמקבל עליו תורה ומצוות. על כך אמר הרב שלמה קלוגר שזהו דין דרבנן [שעל כך יש הרבה מקום להשיג ורוב הראשונים והאחרונים לא נקטו כך. לדעתם, עיקר הגיור הוא קבלת המצוות בפני בית דין]. אבל, הוא לא דיבר על כוונה לשמור תורה ומצוות. לכל הפוסקים אי אפשר לגייר מישהו שלא מתכוון לשמור תורה ומצוות וכך הדבר כשמדובר שמתכוון לעבור את רוב המצוות.

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל ("קול דודי דופק", עמ' 99-100, הערה 22) כתב: "מפי אבא מרי שמעתי פעם, כי הרמב"ם לא נתכוון לומר שגר שנתגייר על מנת שלא לקיים המצוות, הרי הוא גר. דבר כזה יקעקע את כל ענין של גירות וקדושת ישראל המתמצה בחובתנו לקיים את מצוותיו של הקב"ה".

באמת אין זה פשוט להיות פוסק.


שאל את הרב