מבואר בגמרא במסכת מנחות (מב, ע"א) שצריך להפריד את חוטי הציצית. אולם, יש מחלוקת בין הפוסקים אם הדבר מעכב להפריד את חוטי הציצית אם הם מסובכים. יש שסברו שדין זה הוא מעכב רק בזמן התכלת, ובזמן הזה הוא רק זכר לכך. אבל, יש שסברו שגם בזמן הזה הוא לעיכובא. לכן, בוודאי להקפיד על כך ולהפריד את החוטים קודם שיברך (עיין "ביאור הלכה", אורח חיים, סימן ח, ד"ה צריך להפריד).
אבל, בעל ה"משנה ברורה" (אורח חיים ח, יח) כתב שבמקרה שמחמת כך יפסיד להתפלל במנין לא צריך להקפיד על הפרדת החוטים. עוד אחרונים נקטו בגישה זו שיש להקפיד על כך רק לכתחילה (עיין "שולחן ערוך הרב" שם, יב; "חיי אדם", כלל יא סעיף מא; "קיצור שולחן ערוך" סימן ט, סעיף ז; "ערוך השולחן", אורח חיים ח, יג).
במקרה שקשר חוטי הציצית זה לזה בקשר של קיימא ובדעתו שלא להפרידן, או שנסתבכו חוטי הציצית בחוזק ובקשרים אמיצים עד שאי אפשר להפרידן, או שקשה להפרידן והחליט להשאירן כך, וכן אם נדבקו זה לזה בדבק וכדו' ואינו יכול להפרידן, בכל אלו פסולים הציצית. הטעם לכך הוא משום שהתורה קראה לחוטים "ציצית" על שם שהם נפרדים זה מזה כמו שערות הנפרדות, כמו שנאמר (יחזקאל ח, ג) "ויקחני בציצית ראשי". אף אם יפרידם אחר כך, בכלל ספק כשרות הם, עקב "תעשה ולא מן העשוי" (עיין "פסקי תשובות" שם, הערות אות ח).