כתוב במשנה במסכת קידושין[1]:
מתייחד אדם עם אמו ועם בתו; וישן עמהם בקירוב בשר, ואם הגדילו – זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו.
לאחר מכן כתוב בגמרא[2]:
אמר רב יהודה אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו, כי אמרה קמיה דשמואל אמר אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה ואפילו עם בהמה.
אם כן, מתברר שיש מחלוקת אם מותר לאדם להתייחד עם אמו ועם בתו וכן עם אחותו. המשנה דיברה רק על ייחוד עם אמו ובתו והתירה את הדבר. רב אסי הוסיף שמותר להתייחד עם אחותו. אולם, יש חילוק בין ייחוד עם אמו ובתו ובין ייחוד עם אחותו, שהרי דווקא עם אמו ובתו מותר להתייחד גם באופן שדר עמהם [נסביר את חילוק הדברים להלן]. דעת שמואל היא, שאסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, משמעות דבריו שיש גם איסור להתייחד עם אמו ועם בתו. רוב הפוסקים נקטו שמותר לאדם להתייחד עם אמו ועם בתו אפילו באופן קבוע[3].
בנוגע לייחוד עם אחות, להלכה למעשה, נחלקו הראשונים בפסיקת ההלכה. אם יש לפסוק כדעת רב אסי, שמותר להתייחד עם אחותו, או שיש לפסוק כדעת שמואל שאסור להתייחד עם אחותו[4].
אכן, מדברי הרמב"ם[5] משמע שלא פסק כרב אסי:
ומותר לאדם להתייחד עם אמו או עם בתו בלבד ומה שזולתן מן הנשים שהן עריות אסור היחוד עמהם.
מבואר מדבריו, שהתיר רק ייחוד עם אמו ובתו. כך גם הבין ר' ירוחם[6] בדעת הרמב"ם, וגם הוא כתב שהעיקר שאסור להתייחד עם אחותו. אחרונים רבים[7] הבינו שהרמב"ם, ה"טור" וה"שולחן ערוך" השמיטו את דינו של רב אסי, כיון שסברו שאסור להתייחד אח עם אחות. אך, אחרונים רבים פסקו הלכה למעשה שמותר לאח להתייחד עם אחותו, והמחמיר תבוא עליו הברכה[8]. המנהג להיקל כדעת הפוסקים שהתירו ייחוד אח עם אחותו[9]. יש להוסיף שבעל "צפנת פענח"[10] כתב שייחוד מהתורה הוא דווקא כשדר עם האשה. אבל, בייחוד בדרך עראי אינו אלא דרבנן. אבל, הרב שמואל הלוי ואזנר זצ"ל[11] כתב שגם בעראי אסור להתייחד מהתורה. אבל, יש לציין שהרד"ל[12] כתב שהמחלוקת בין שמואל ורב אסי היא דווקא כשמתייחד בקביעות. באופן עראי גם שמואל מודה שמותר להתייחד עם אמו ואחותו.
רש"י[13] הסביר שלגבי אחותו, מותר לו להתייחד עמה רק לפרקים, אבל אסור שידור אצלה תמיד בבית. השאלה נשאלת, מה הגדרת מתייחד עמה לפרקים? ב'קיצור פסקי הרא"ש'[14] נפסק החילוק של רש"י, ושם כתוב: "מתייחד אדם עם אחותו לפי שעה, ודר אפילו בקבע עם אמו".
הרב משה פיינשטיין זצ"ל[15] כתב שמדברי 'קיצור פסקי הרא"ש', יש ללמוד הגדר של היתר ייחוד עם אחותו. כל זמן שמתייחד עמה בצורת אורח הדבר מותר. אך, אם מתייחד עמה בצורה שבא לדור עמה, אפילו שזה רק לזמן מועט, הדבר אסור. לדעתו, הדבר תלוי לפי רגילות דרך המדינה. גם הוא כתב שבמקרה של ספק יש ללכת לחומרא, כיון שזה ספק ידיעה, ולא נחשב כספק להקל.
בספר "אוצר הפוסקים"[16] מובאות דעות אחרות מדברי הרב פיינשטיין לביאור גדר היתר ייחוד לפרקים עם אחותו, אבל לי מסתברת סברתו של הרב פיינשטיין. לכן, נראה שכך יש לפסוק להלכה.
במקרה שהאח, או האחות חולה, או זקן ואין חשש לעשיית עבירה, בשעת הצורך יש מקום להתיר להם לתייחד ביחד אפילו בדרך קבע. האיסור בדרך קבע הוא רק מצד חשש שיבואו לידי איסור וכאן אין חשש זה[17].
נראה שההיתר להתייחד עם אחותו הוא בין אם מדובר רק על אחותו מהאב, או רק אחותו מהאם. לא צריך שתהיה אחותו מהאב וגם מהאם[18].
יש עוד מחלוקת בין הפוסקים, האם ההיתר הוא דווקא להתייחד עם אחות, או עם כל קורבה יש היתר להתייחד כמו עם אחותו. דהיינו, ייחוד עראי. הם טענו שאנשי כנסת הגדולה הועילו למעט את יצר הרע אצל כל הקרובות ולאו דווקא אצל אמו ואחותו[19]. אבל, נראה שרוב הפוסקים[20] לא נקטו כקולא זו והבינו שההיתר הוא רק לאמו, בתו, סבא, סבתא ואחותו. לכן, אין להתיר ייחוד עם שאר קרובות אפילו שלא באו על ידי נישואין. דהיינו, אחות אמו.
[1] פ, ע"ב.
[2] פא, ע"ב.
[3] להלן ציינתי לדעת הפוסקים שטענו שמותר אפילו להתייחד עם אחותו. ומדברי הפוסקים שחלקו על דבריהם משמע שדווקא חלקו לעניין ייחוד עם אחותו [עיין להלן]. כך גם נפסק להלכה ב"שולחן ערוך" (אבן העזר כב, א). ומה שכתבתי שיש היתר אפילו באופן קבוע, יש ללמוד את הדברים מכך שהפוסקים חילקו רק לעניין יחוד עם אחותו, שההיתר הוא רק בדרך עראי. משמע שלעניין ייחוד עם אמו ובתו, ההיתר הוא גם בדרך קבע; יחד עם זאת, יש לציין שבעל ה'סמ"ג' (לאוין קכו) הביא בשם הרי"ץ שצריך להתיישב בדבר אם הלכה כדעת רב אסי, או כשמואל. וסיים שהמחמיר תבוא עליו ברכה. יש גם לציין לדברי ר' יונה (ספר "היראה") שבו כתב: "אל תתייחד עם שום אשה אפילו בתך או אחותך, ואפילו פנויה, חוץ מאשתך ואפילו היא נידה ואמך וכו' ". אם כן, מבואר מדבריו שיש איסור להתייחד עם בתו. אולם, לא ברור כמי פסק, שהרי מצד אחד מתיר להתייחד עם אמו, ומצד שני אוסר להתייחד עם בתו. אכן, מהרש"ם (בשו"ת שלו, חלק ב, סימן עו) הקשה קושיא זו, וכתב שצריך לומר שר' יונה כתב את הדברים דווקא בדרך חסידות; עוד נציין שבמשנה מוזכר "ואם הגדילו זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו". תוס' ר' פרץ (מסכת קידושין פ, ע"ב) הבין שגם לעניין תחילת המשנה לעניין ההיתר להתייחד עם אמו ובתו, הדברים אמורים. כלומר, שמותר לאמא להתייחד עם בנה, ומותר לאב להתייחד עם בתו, רק כשהם קטנים.
[4] הרא"ש (מסכת קידושין, פרק ד, סימן כב) הביא בשם התוס' שיש לפסוק כדעת רב אסי, משום שרב אסי היה יותר גדול משמואל. נראה שגם הרא"ש הסכים עם התוס'. גם בעל ה'סמ"ג' (מובא ב"שלטי גבורים", מסכת קידושין לג, ע"א-מדפי הרי"ף, אות ד) הביא בשם הרי"ץ שיש לפסוק כדעת רב אסי והמחמיר כדעת שמואל תבוא עליו הברכה. גם בעל ה'סמ"ג' הביא בשם רבו רבינו יהודה שלא פוסקים כדעת שמואל. כך גם פסקו בעל ה'סמ"ק' (סימן צט), הרי"ד (פסקי הרי"ד, מסכת קידושין פא, ע"ב) והר"ן (שם לב, ע"ב- מדפי הרי"ף). לעומת זאת, בדברי הרי"ף, הרמב"ם, ה"טור" וה"שולחן ערוך" לא מובא הדין של רב אסי. הרי"ף (מסכת קידושין לג, ע"א) הביא את שתי הדעות ולא הכריע ביניהם. הרמב"ם, ה"טור" וה"שולחן ערוך" בכלל לא הזכירו את הדין. מעניין שהרש"ל ("ים של שלמה", שם, פרק ד, אות כג) ובעל "משנה למלך" (הלכות סוטה, פרק א, הלכה ג) הבינו שהלכה כרב אסי, והבינו שכך גם דעת הרמב"ם. אך, כבר תמה על דבריהם החיד"א (בספרו "יוסף אומץ", סימן כו).
[5] בפירוש המשניות, מסכת סנהדרין, פרק ז, משנה א.
[6] "תולדות אדם וחוה", נתיב כג, חלק א.
[7] עיין "בית שמואל" כא, יד; שם כב, א; החיד"א, בשו"ת "יוסף אומץ", סימן כו; שו"ת "אחיעזר", חלק ג, סימן כא; "צפנת פענח", הלכות איסורי ביאה כא, ד; שו"ת "עין יצחק", סימן ח; שו"ת "עולת יצחק", חלק ב, סימן רלז; שו"ת "שואל ונשאל", חלק ה, סימן מב; "פני משה", סימן כב, ס"ק ב; שו"ת "צוף דבש", סימן כ.
[8] ("פרישה", אבן העזר כב, ג; "חלקת מחוקק" כב, א; "ערוך השולחן" שם, סעיף א-ב; עיין בספר "גן נעול", פרק ב, סעיף ז, הערה 18; בעל ה"פרישה" לא הזכיר שהמחמיר תבוא עליו הברכה.
[9] עיין ספר "גן נעול", פרק ב, סעיף ז, הערה 20; ספר "דברי סופרים", קיצור הלכות ייחוד, פרק ד, אות יד.
[10] הלכות איסורי ביאה כא, ד.
[11] שו"ת "שבט הלוי", חלק ה, סימן רא.
[12] בחידושיו למסכת קידושין פב, ע"א.
[13] מסכת קידושין פב, ע"א.
[14] מסכת קידושין, פרק ד, סימן כד.
[15] שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק ד, סימן סד, אות ג.
[16] סימן כב, ס"ק ד, אות ב.
[17] הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק ד, סו"ס סד) כתב שיש להתיר במקרה שאחד מהם חולה. אבל, היתר זה לא מבואר בדברי שאר הפוסקים. נציין שבעל ספר "נטעי גבריאל" (הלכות ייחוד, פרק ג, סעיף ד) כתב שקיבל מרבותיו שרק כשאין ברירה יש לסמוך על היתר זה.
[18] בגמרא ובראשונים לא מצינו חילוק בדבר. כך מבואר בדברי מספר אחרונים, עיין ספר "דבר הלכה" (הלכות ייחוד, הוספות, סימן ב, סעיף ב), שו"ת "קנין תורה" (חלק ה, סימן קכו) וספר "נטעי גבריאל" (הלכות ייחוד, פרק ג, סעיף יא).
[19] בגמרא במסכת סנהדרין (סד, ע"א) ובמסכת יומא (סז, ע"ב) מבואר שפעולת אנשי כנסת הגדולה הועילה למעט את יצר הרע אצל הקרובות. לא מבואר איזו קרובות. רש"י (מסכת סנהדרין סד, ע"א, ד"ה אהני ביה) כתב שהועיל לעניין אמו ואחותו. אבל, אחר כך בהמשך כתב שלא הועיל לעניין אשת איש ונידה. אם כן, מתחילת דבריו משמע שבשאר קרובות לא הועילה פעולת יצר הרע. אבל, מסיום דבריו משמע שגם לקרובות הועילה פעולת אנשי כנסת הגדולה. רש"י (מסכת קידושין פא, ע"ב, ד"ה ודר עם אמו כו') הסביר שההיתר להתייחד עם אמו ואחותו מבוסס על הנקודה שאנשי כנסת הגדולה המעיטו את יצר הרע בקרובות. נראה מדבריו שמדובר דווקא באמו ובאחותו. אבל, אין הכרח גמור להבנה זו; רבינו ירוחם ("תולדות אדם וחוה", נתיב כג, חלק א) כתב: "ונראה דבשאר עריות אסור להתיחד ודוקא לדור אבל לפרקים מותר להתיחד עם כל העריות הקרובות כגון אחותו ודודתו וכיוצא בהן והרמב"ן כתב סתם אסור להתיחד עם כל עריות שבתורה חוץ מאמו ובתו וכן נראה עיקר". אם כן, ר' ירוחם הביא סברא לומר שיש היתר להתייחד עם כל הקרובות ולאו דווקא אמו ובתו, אבל הוא כתב שאסור להתייחד אלא רק עם אמו ובתו. נציין כשהזכיר ר' ירוחם, שהחולק הוא הרמב"ן, כוונתו לרמב"ם (עיין "שו"ת "ציץ אליעזר", חלק ו, סימן מ, פרק כ); גם נראה שכך הבנת הרדב"ז, בשו"ת שלו, חלק ז, סימן לב; יש לציין שהרש"ש (בחידושיו למסכת קידושין פא, ע"ב) הבין כך בצורה מפורשת. הוא דימה שאר קרובות לאחותו. בעל שו"ת "אמרי יושר" (חלק ב, סימן מג) הביא חידוש זה וחלק עליו וכתב שהרש"ש בדה היתר מלבו. אבל, הרב יהודה אליעזר וולדנברג זצ"ל (שו"ת "ציץ אליעזר", חלק ו, סימן מ, פרק כ) דן בדין זה באריכות והביא עוד פוסקים שנקטו כדברי הרש"ש; מדברי כל הפוסקים שהוזכרו לעיל, משמע שבכל הקרובות יש היתר ולאו דווקא קרובות שאינן באות על ידי נישואין. דהיינו, קרובות מצד הטבע. אבל, הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק ד, סימן סג, אות א; סימן סד, אות א) חילק ואמר שההיתר הוא דווקא בקרובות טבעיות.
[20] ראשית כפי שציינתי לעיל, רבים מהפוסקים נקטו שיש איסור אפילו ייחוד עם אחותו. לכן, בוודאי הפוסקים האלו אוסרים ייחוד עם שאר קרובות. אפילו אלו שמקילים, יש לומר שרק הקילו באחותו; כמו כן, ציינתי שר' ירוחם הביא את הדעה שמקילה, אבל הוא בעצמו ציין שהרמב"ם חולק וגם הוא בעצמו חלק; אחרונים רבים כתבו במפורש שאין להתיר בשאר קרובות. עיין שו"ת "אמרי יושר", חלק ב, סימן מג; שו"ת "באר משה", חלק ד, סימן קמה; שו"ת "חקרי לב", סימן יז; שו"ת "יפה ללב", חלק ד, אבן העזר, סימן כה; ספר "נטעי גבריאל", הלכות ייחוד, פרק א, סעיף א; הרב ניסים קרליץ זצ"ל, ספר "חוט השני", הלכות צניעות, סימן כא, עמ' סא; הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, ספר "תורת היחוד", פרק א, ס"ק לא.