יש אמירה שיש היתר מאוד גדול של רב הונא. כוונת הדברים לדברי רב הונא בסוגיא במסכת יומא (פז, ע"א):
האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב. למה לי למימר אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימני? כדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך? אלא: נעשית לו כהיתר.
לפי רב הונא, אדם שחוזר על עבירה פעמיים היא כבר נעשית לו כהיתר. אדם הרגיל לעשות עברות, הן נעשות לו כדבר פשוט ומותר.
נזכרתי בדברים אלו לאור ההיתרים הרבים לקראת ימי הפסח בעקבות הנגיף הקורונה. אין בכוונתי לומר שלא צריך לחפש היתרים כדי למצוא פתרונות למצוקה של אנשים. יחד עם זאת, ברצוני להעיר שתי נקודות:
א. יש מושג "גזירה עבידא שבטלה" (מסכת כתובות ג, ע"ב). כוונת הדברים, שגזירה עשויה להיבטל, ולכן אין לבטל תקנת חכמים משום הגזירה. שאם נבטל את התקנת חכמים, אנשים יתרגלו למציאות זו גם לאחר שהתבטלה הגזירה. עלינו להיזהר שהיתרים שניתנים בזמן מצוקה לא יבואו למציאות קבועה. הקורונה תעבור, בעזרת השם, ונחזור למציאות הרגילה שאז לא יהיה טעם לכל ההיתרים הזמניים. אולם, אם הציבור יתרגל להיתרים אלה, יכול להיות שימשיכו עמם גם במציאות רגילה שאין צורך להקל יתר המידה.
ב. ריבוי ההיתרים גורם לקצת זלזול בחכמים, בעיקר במציאות ימינו. כוונתי היא, שלצערנו יש החושבים שחכמים בעצם יכולים להתיר כל דבר והם רק אינם עושים כך, כיון שהם לא רוצים.
לדאבוני, יש רבים שחושבים שלרבנים יש יכולת להתיר כל דבר, הכל תלוי ברצונם. לכן, דווקא ריבוי ההיתרים בתקופה כזו יכולה להגביר הבנה זו. על אף רצוננו האדיר לעזור במה שאפשר במציאות הקשה שהציבור נתקל בה, בכל זאת, צריך לצפות למה יובילו ההיתרים. לכן, לדעתי היתרים בתקופות אלו צריכים להינתן על ידי גדולי הפוסקים שיש להם מבט רחב על המציאות.
מותר להקל, ולפעמים אפילו רצוי להקל, אך קודם שמתירים ומקילים צריכים להתבונן מה יוולד מההיתר.