הוכחות למסורת תורה שבכתב

לאחר שהבאנו הוכחות על אמיתות תורה שבכתב, עלינו להביא הוכחות שהתורה שבכתב שנמצאת בידינו היא התורה שבכתב שנמסרה למשה. כוונת הדברים שיש מקום לטעון ולומר, שהיו תקופות שרוב האומה לא שמרה תורה ומצוות. ואם כן, היתה שכחת התורה. ויכול להיות שבאותה תקופה היה מישהו שזייף את התורה. על שאלה זו נשיב מספר תשובות והוכחות לביסוס מסורת תורה שבכתב:

1. בכל התקופות היו כאלו ששמרו תורה ומצוות. אפילו בתקופת מנשה היו צדיקים, ולא יכול להיות שכל הצדיקים הללו שיקרו ביחד וזייפו את התורה.
2. נראה שתמיד נשתמרו ספרי תורה.

עיין בכל זה בתשובת הרשב"א החדשות, מכתב יד, סימן שסז; "אגרת לישמעאל".

3. אי אפשר לומר שהיתה שכחת התורה לגמרי, שאם כן, מדוע שלאחר מכן יסכים עם ישראל לקבל על עצמו כל הציווים האלו. עדיין, חייבת להיות מסורת רציפה, אולי התגלות א-להית כדי להביא את האומה לשמור את התורה והמצוות. כפי שהתבאר לעיל, מדובר על ציווים שקשים לשמרם וגם יש ציווים שאין להם הגיון. ואין שום סיבה שמישהו יצוה ציווים אלו, וגם שהאומה תקבל ציווים אלו. אפילו אם נאמר שהיה מלך אחד שדיכא אותם וחייב אותם לקבל ציווים אלו, הרי בדורות לאחר מכן לאחר מות המלך, היה צריך להיות שיסירו מעצמם את עול הציווים ולא יקדשו אותם. ובוודאי לא ימסרו את הנפש על שמירת ציווים אלו.
4. אם היתה שכחת התורה, הקב"ה היה צריך להתגלות ולתקן ולהעיר לנו על הטעות. הרי כבר ביארנו מקודם שאם הקב"ה ברא את העולם, חייבת להיות מטרה ותכלית לכך ולכן הוא נתן לנו תורה כדי שנגיע לתכלית זו. והרי אם טעינו, הקב"ה צריך לתקן את הטעות.
5. יש חיוב לכתיבת התורה כדי שלא תהיה אפשרות לזייף ולרמות. ריבוי ספרי התורה, גורם לכך שאי אפשר לבוא לידי זיוף.
6. בדורות לאחר מכן לא שמרו את התורה, ואם כן, מדוע שהנביאים ימשיכו ויטיפו ויחייבו את התורה והמצוות. הרי אם הנביאים יודעים את האמת שהתורה היא המצאה, מדוע שהם ילחמו נגד המלכים שאינם שומרים תורה ומצוות. ואם אינם יודעים את האמת, מדוע שהם ילחמו נגד המלכות? חייב להיות שתהיה להם נבואה. קשה לומר שבגלל מסורת שהתחדשה הם ילחמו נגד כולם ונגד המלכות.
7. אם יאשיה זייף את התורה, מדוע הוא היה מסכים שיספרו את כל התגלית של גילוי התורה שמתוך כך אפשר להגיע להבנה שהיה זיוף התורה. אלא, בוודאי הדברים נכתבו על ידי נבואה, ולכן הם נכתבו באופן זה. ומשמעות הכתוב אינו לזיוף התורה, אלא כהתגלות הספר בדיוק בפרשת הקללה. לא היה פלא מעצם התגלות הספר. הרי היו אנשים אחרים מקודם לכן ששמרו תורה ומצוות.
8. יאשיה חי תקופה קצרה ולאחר מותו כבר לא קיימו את התורה והמצוות, ולכן קשה לומר שאם יאשיה המציא את הכל לא יהיה איזה גילוי לרמאות זו לאחר מותו והיה צריך להיות שלאחר מותו יעזבו את שמירת המצוות. היו צריכים להיות שרידים למסורות הקדומות, מסורות שאינן מתאימות עם דברי יאשיה.
9. יש את הכת השומרנית שגם לה יש תורה שבה יש דמיון רב לתורה שלנו. השומרנים חיו בתקופה קודם יאשיהו וגם לאחר מכן. ובוודאי יאשיהו המלך לא השפיע עליהם, כיון שהם היו מנותקים מעם ישראל. אם יאשיהו זייף את התורה, איך יש להם תורה שמקבילה לתורה שלנו?

מקורות

שו"ת הרשב"א החדשות, מכתב יד, סימן שסז: "ועתה אשוב לבאר מה שיוכל להסתבך בו אחד ממשובשי הדעת, שהתורה נשכחה מישראל או שנאבדו ספרי תורה באחד מהזמנים עד שלא ימצא ספר ביד אדם כי אם במקרה או שיקבלוה מפי אחד מן החכמים. והוא שאמרו ז"ל במסכת סוכה פ"ק, אמר ריש לקיש הריני כפרת ר' חייא ובניו בתחלה כשנשתכחה תורה מישראל ועלה עזרא ויסדה חזרה ונשתכחה ועלה הלל הבבלי ויסדה חזרה ונשתכחה ועלו ר' חייא ובניו ויסדוה, דברים אלו יראה מפשוטן כדברי הטוען שנשתכחה לולי אחד מהיחידים המוזכרים שהחזירוה, והאמננו אנו מידיהם וקבלוה. וזה שבוש ממי שלא ידע סבת המאמר ולא הבין מה הביאן ז"ל לתלות השכחה באותן הזמנים וחזרתם על ידי היחידים האלה. ואני אגלה לך הכוונה עד שתתברו' בלי שום ספק. וכבר כתבתי למעלה מאמרם ז"ל בשבת במה שאמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל והקשו עליה והא כתיב כי לא תשכח מפי זרעו, וכן אתה רואה בעיניך שהיו בבבל כמה חכמים וכמה נביאים מלבד עזרא, כדניאל וחביריו ומרדכי וזרובבל, וגם חגי זכריה ומלאכי שהיו נביאי אמת לא יכחיש נבואתם אחד מבעלי הדתות, וכן היו בתוכם קהל גדול מחכמים גדולים שהיו יודעים את התורה כלה, ואם כן מה ראו לומר שנשתכחה ותלו חזרתה בעזרא לבדו. אלא דע כי תורתנו הקדושה נקראת תורת ה' תמימה, ואין התמים חסר ויתר כלל, ועל כן נצטווינו בה בבל תוסיף ובל תגרע, ולא נפל בכללה אות א' אפילו דרך מקרה אלא בכוונה ולצורך עד שדקדקה אף במלא וחסר כי היא תגיד ותרמוז, וכן יאות לתורת אמת נתונה מפי השי"ת על יד נביאו בחירו נאמן ביתו לעמו ישראל. ואם כן אם תשתכח אפילו אחד מפרטי דקדוקי מצותיה הרי היא כאלו נשתכחה כלה, שהיא קשר אחד וכל מצותיה כלליה ופרטיה ודקדוקיה נתנו מדעה אחת ומרועה אחד. ובימי עזרא כשעלו מקצת השבי מבבל, נשארו שם כל החכמים והטובים שבעם וכמו שאמרו לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקיה. גם בני לוי שהיו מורים את התורה, נאמרו עליהם יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לא עלה אחד מהם מתחלה, כאמרו ובני לוי לא מצאתי שם, ועזרא קדש עצמו ללמדם התורה ופירושה, אף על פי שהיו שם גם חכמים אחרים וגם נביאים, כמו שתמצא שם בספר עזרא שחגי זכריה נבאו להם ועל פיהם יסדו את הבית ונזדרזו ושכללוה כאמרו ואתנבי חגי נביאה וזכריה בן עדוא נביאה על יהודאי, ועם כל זה לא הכין לבבו אחד מהם להרגילם וללמדם ולדרוש להם כעזרא, ומפיו למדוה שהיה להם למורה ומרגיל ודורש להם עד שלא נשתכח מהם דקדוק מדקדוקי התורה, כאמרו כי עזרא הכין לבבו לדרוש בתורת אלהים וכו'. ומפני שהיה הוא סבה לבל תשכח מן העולם ולולי הוא היתה התורה משתנית לפי מעוט יודעיה ומלמדיה ודורשיה, אמר שהיתה שם שכחה והוא יסדה, והוא אמרו ויסדה שעשה לה יסודות כדי שלא תשתכח. חזרה ונשתכחה בימי הלל, ולא שנשתכחה שהרי בימים שעלה הלל לארץ ישראל היו שם בני בתירא שהיו חכמים מופלאים ונוהגים נשיאותם בארץ באותו עת כמוזכר במסכת פסח שני, ושמעיה ואבטליון שהיו חכמים גדולים ורבותיו של הלל. אלא כוונת המאמר כמו שאמרתי, כי כשעלה הלל מבבל הוצרכה להם הלכות פסח אם דוחה את השבת אם לאו, ודרשו קל וחומר ונפרך, ושאלו את הלל ודרש להם מפי שמעיה במועדו ואפילו בשבת, מפני שלא ידעו לדרוש חכמי ארץ ישראל שהיו שם מה שנרמז להם מסיני ושקבלו דור אחר דור עד משה דדחיית הפסח את השבת מבמועדו, הרי נחשב להם כאלו נשתכחה מהם את התורה שכלה קשר אחד כמו שאמרתי. ומאמרם גם בר' חייא ובניו, יש לך לדעת ולהתבונן כי רבינו הקדוש שהיה רבו של ר' חייא עד שאמרו אם ר' לא שנאה ר' חייא מנא ליה, והיו בימי ר' חייא כמה גדולים מופלאים כר' ישמעאל בר יוסי ור' הושעיא ולוי ובר קפרא ור' שמעון בנו של רבינו הקדוש ור' חנינא וזולתם קהל גדול מופלא ממבחר חכמי ישראל, ור' חייא נפטר בימי ר' הקדוש כמוזכר בכתבות185. ואני תמה האיך אמרו שנשתכחה ושהוא החזירה. אלא שנתפזרו קצת מעמנו בערי הפרזי שלא היה שם בית ועד לחכמים, ומן הידוע שבמקומות שישארו בלי מלמד תשתכח התורה מהם, ור' חייא ובניו נתנו דעתם לחזור באותן המקומות לקיים התורה בידם. ובאמת היתה התורה משתכחת באותן המקומות אם לא יסדוה בימיהם בשקידת ר' חייא ובניו. וזהו שאמרו במציעא בפרק השוכר את הפועלים כי הוו מינצי ר' חייא ור' חנינא אמר ליה ר' חנינא בהדי דידיה קא מינצת דאנא הוא דעבדי דלא תשתכח תורה דשדינא כיתנא ומגדלנא עשבי וציידנא טביי ומאכילנא בשריהו ליתמי ומאריכנא מגלתא וכתיבנא חמשה חומשי תורה לחמשה ינוקי וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי תורה ומתנינא שתא ינוקי בשתא סדרי ואמרי להו עד דהדרנא אתינא אקרו ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה שלא תשתכח מישראל. ובניו גם כן אחזו בדרך הזה כמו שאמרו בנדה פ' המפלת, בני ר' חייא נפקו לקרייתא כי אתו אמר להון אבוהון כלום בא מעשה לידכם וכו' כדאיתא התם. זו היא כוונת המאמר ההוא לא זולת זה. ועתה אבאר קצת מקראים באו בנביאים ועזרא יראה מפשוטיהם מה שטוען עלינו זה שנאבד ספר תורת משה ע"ה, שלא נמצא ספר ביד אחד מהם עד שמצא חלקיה הכהן ספר אחד בבית המקדש ושלחו ליאשיהו המלך ונתחדשו במה שכתוב בו מן המצוות והאזהרות כאלו לא ידעום כלל, והוא שכתוב בד"ה ובהוציאו את הכסף המובא בית ה' מצא חלקיה הכהן את ספר תורת ה' ביד משה ויען חלקיה ויאמר אל שפן הסופר ספר התורה מצאתי בבית ה' ויתן חלקיהו את הספר אל שפן ויבא שפן את הספר אל המלך וכו' ויגד שפן הסופר את המלך לאמר ספר נתן לי חלקיהו הכהן ויקרא בו שפן לפני המלך ויהי כשמוע המלך את דברי התורה ויקרע את בגדיו. ואקדים לך הקדמה, כי באמת יש לכל בעל שכל לשאול למה היתה החרדה אשר חרד עתה יאשיהו על דברי הספר הזה, וכאלו לא ידע עד עתה המתחייב עליו בעבודה בעשיית המצות ומן האזהרות ושידע שחטאו המלכים אשר קדמוהו בעשותם התועבות ההם, והלא הוא בעודנו נער החל לדרוש לאלהי דוד אביו ככתוב בדברי הימים ובשמונה שנים למלכו והוא עודנו נער וכו' ובשתים עשרה שנה החל לטהר את יהודה וירושלם מן הבמות והאשרים והמסכות ועצמות הכהנים שרף באש על מזבחותם ויטהר את יהודה וירושלם. אם כן באמת היה יודע שאסרה תורה כן ואבותיו שעשו כן נתכה בהם חמת ה', ואם לא היה בידו ספר התורה האיך ידע ואיך תתכן אליו עבודת השם יתברך על דרך האמת. גם נביאים היו בימי אבותיו ובימיו לא סרו מעולם מהוכיח אותם ומהודיעם דברי תורת משה, ואיך עמדו כל כך שנים שלא נמצא ספר תורה ביד אדם, והוא מחויב היה לכתוב לעצמו ספר תורה כמו שכתוב וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. ועוד כי באמת למן היום הראשון אשר נתן המלך אל לבו לדרוש לאלהי אמת, נתחזקו נביאי האמת ועובדי השי"ת להחזיק בדת להורות את העם, והספר הזה לא נמצא עד שנת שמונה למלכו, ואם כן לא נמצאת תורת משה בידם כל אותם עשר שנים אף על פי שנתחזק יאשיהו בדרכי השם יתברך וכל עובדי השם עמו, זו דבר שאין השכל מקבלו כלל. אלא שמצא את הספר בבית ה' במקום שלא ידעוהו ולא מצאוהו עד עתה, ונכר בו כי הוא נשאר שם מקדם מימות המלכים הראשונים, ואף על פי שמנשה ואמון בטלו עבודת השם עד שהכניסו פסל הסמל בבית האלהים, ואלו מצאוהו הוציאוהו משם. ועתה נתגלה להם ולא נתגלה להם עד עתה, ויודעים היו באמת כי כל עניניהם והקורות אותם לא היו להם דרך מקרה רק בסבות אלהיות ליסרם ולהוכיחם ולהודיעם ית' כי עיניו פקוחות על דרכיהם, וידעו באמת כי נהיה זה בסבה מכוונת כדי שיתבוננו בו בינה. ושמא מצאוהו נגלל על פרשת התוכחות והיעודים שייעד השם יתברך את ישראל ואת מלכיהם בעברם על דברי התורה הזאת, בפרשת יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך וכיוצא בזה מן היעודים בתורה, וידע מזה שחטאו ושישיגם מן העונש מה שכתוב בספר ההוא, והוא אמרו ויקרא בו שפן לפני המלך ויהי כשמוע המלך את דברי התורה ויקרע את בגדיו ויצו המלך את חלקיהו וכו' לכו דרשו את ה' בעדי ובעד הנשאר בישראל וביהודה על דברי הספר אשר נמצא כי גדולה חמת ה' אשר נתכה בנו אשר לא שמרו אבותינו את דבר ה' לעשות ככל הכתוב בו על הספר הזה, הנה שאמר שעל דברי הספר הנמצא ידע כי נתכה החמה על אשר לא שמרו האבות את התורה, ואם לא שהתבוננו מן הספר בעצמו שמצאו, לא היה אומר על דברי הספר אשר נמצא כי גדולה חמת ה', רק היה אומר דרשו את ה' בעדי ובעד הנשאר בישראל וביהודה כי גדולה חמת ה' על אשר לא שמרו אבותינו את דברי ה' לעשות ככל הכתוב בספר הזה. ועוד כי באמת נתחדש לו עתה שחטאו האבות על מה שקדם להם, ומה ראו עכשיו להתבונן ממנו כי גדולה החמה אשר נתכה ולא נתבונן אליו עד שמצא הספר ההוא. עוד הכתוב בספר עזרא ביום ההוא נקרא בספר באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם כי לא קדמו ישראל בלחם ובמים וגו' ויהי כשמעם את התורה ויבדילו כל ערב מישראל. גם שם כתוב וימצא כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי אשר ישמיעו ויעבירו קול גדול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההרה והביאו עלי זית וגו'. הנה שפשוטי הכתובים האלה מורים שלא ידעו מצות הסכה ולא מניעת עמוני ומואבי. ואין הדבר כן, רק מן הידוע כי אי אפשר לעם אחד להיות כלו הולך על דרך התורה בעשיית כל המצות ובמניעת כל מה שבאה עליו האזהרה בתורה עד שלא ימצא בהם יוצא מגדר התורה, אלא יש עובר מדעת אנסתו תאותו, ויש שוגג לא ידע ולא התבונן, וכל שכן עם שגלו ונתפזרו אנה ואנה בגלותם ומצאו מן הצרות מה שמצאו. וכשמעם את דברי התורה, יזכור מה שלא זכר וישוב, ומי שעבר מדעת יתן על לבו ויתחרט, ועל כן באה האזהרה בתורה להקהיל את העם האנשים והנשים והטף בשנת השמטה ולקרא באזניהם את דברי התורה, ונתנה בו התורה טעם למען ישמעו ויראו. וכן כשקרא להם עזרא בספר התורה ראו מה שנצטווה, ומי שלא שמע התבונן, ומי שידע ועבר מדעתו, חרדו כלם חרדה גדולה על זאת כששמעו את דברי התורה, מדרכם והוציא מי שהושיב הנשים הנכריות והבדילו מי שנתערב בהם מן העמונים ומן המואבים, וכן בעשיית הסוכה. ואף בימי הנביאים לא היו כלם עושים סכות, או שלא היתה להם הכנה, או שעברו מקצתם, ועתה עשו כלם לא יצא מן הגדר הזה אחד מהם, והוא אמרו ויעש כל קהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי יהושוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד. ומן הידוע כי בימי יהושוע ודוד ושלמה עשו סכות בני ישראל, אלא שלא עשו כלם ככה כמו שאמרתי".