מדברי הגמרא[1] יש ללמוד שאת הווידוי צריך להיאמר בעמידה[2]. וכך נפסק להלכה ב"שולחן ערוך"[3]. צריך להתוודות מעומד ובשחייה כמו במודים שבכך יביא עצמו להכנעה. לא יסמוך עצמו על הכותל[4]. אין להישען על דבר שאם ינטל, הוא יפול[5]. יש מקום לומר שאם התוודה כשהיה סמוך על דבר, צריך לחזור ולהתוודות[6]. צריך להיות בעמידה עד סוף הווידוי עד אחר אמירת "על חטא שאנו חייבים עליהם ארבע מיתות בית דין"[7]. כשמתוודה יכה באגרופו על הלב כלומר אתה גרמת לי החטא, ויש שמכים על החזה[8]. אין לדבר בשעת הווידוי, אבל אם שומע קדיש או קדושה יפסיק לענות[9].
מצד עיקר הדין מספיק שיאמר "אבל אנחנו חטאנו עוינו ופשענו", לא צריך להוסיף בווידוי[10]. אלא, כפי שהזכרנו לעיל, יש מחלוקת אם צריך לפרט את חטאיו האישיים.
גם כשמתוודה הש"ץ יש לעמוד ולהתוודות עמו[11]. אולם, יש מקום לומר שלא צריך להתוודות עמו כל הווידוי, אלא מספיק שיאמר "אבל אנחנו חטאנו עוינו ופשענו" ואחר כך יכול לשבת[12]. אך, אפילו אם אינו מתוודה עמו, אין לו לשוחח בזמן שהש"ץ מתוודה[13]. יש מחלוקת בין הפוסקים במקרה שהוא ממשיך ומתוודה עם הש"ץ, האם יכול לשבת לאחר שאמר "אבל אנחנו חטאנו עוינו ופשענו"[14]. נראה להלכה למעשה, שאין לשבת בכל אמירת הווידוי, ובכלל ראוי ונכון שיעמוד ויתוודה את כל הווידוי ביחד עם הש"ץ[15].
במקרה שמדובר באדם זקן, או אדם חלש שקשה לו לעמוד בכל הווידוי, יש להיקל לו שרק יאמר "אבל אנחנו חטאנו עוינו ופשענו" ולאחר מכן יסמוך על משהו. כשמתוודה עם הש"ץ יכול להיסמך בכל אמירת הווידוי[16].
[1] מסכת יומא פז, ע"ב: "דאמר בר המדודי: הוה קאימנא קמיה דשמואל, והוה יתיב, וכי מטא שליחא דצבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו קם מיקם".
[2] עיין רא"ש, מסכת יומא, פרק ח, סימן יט; ר"ן, מסכת יומא ו, ע"א-מדפי הרי"ף; "טור", אורח חיים, סימן תרז.
[3] אורח חיים תרז, ג.
[4] עיין "מגן אברהם", אורח חיים תרז, ד; "שולחן ערוך הרב" שם, סעיף ז; "משנה ברורה" שם, ס"ק י; "ערוך השולחן" שם, סעיף ח.
[5] עיין "שולחן ערוך הרב", אורח חיים תרז, ז; "משנה ברורה" שם, ס"ק י.
[6] עיין "משנה ברורה", אורח חיים תרז, י.
[7] עיין "משנה ברורה", אורח חיים תרז, י.
[8] עיין "שולחן ערוך הרב", אורח חיים תרז, ז; "משנה ברורה" שם, ס"ק יא; "ערוך השולחן" שם, סעיף ח.
[9] עיין "מגן אברהם", אורח חיים תרז, ה; "משנה ברורה" שם, ס"ק יא; "ערוך השולחן" שם, סעיף ח.
[10] עיין מסכת יומא פז, ע"ב: "מאי אמר? – אמר רב: אתה יודע רזי עולם. ושמואל אמר: ממעמקי הלב. ולוי אמר: ובתורתך כתוב לאמר. רבי יוחנן אמר: רבון העולמים. רבי יהודה אמר: כי עונותינו רבו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר. רב המנונא אמר: אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי עכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך שלא אחטא ומה שחטאתי מרוק ברחמיך אבל לא על ידי יסורין. והיינו וידויא דרבא כולה שתא. ודרב המנונא זוטא ביומא דכפורי. אמר מר זוטרא: לא אמרן אלא דלא אמר אבל אנחנו חטאנו. אבל אמר אבל אנחנו חטאנו – תו לא צריך"; עיין "טור", אורח חיים תרז, ב; "בית יוסף" שם; רמ"א, אורח חיים תרז, ג; בעל ה"משנה ברורה" (שם, ס"ק יב) כתב שלא מספיק להגיד רק חטאנו, צריך להוסיף גם "עוינו ופשענו".
[11] המקור לדין זה נלמד מהסוגיא במסכת יומא פז, ע"ב: "דאמר בר המדודי: הוה קאימנא קמיה דשמואל, והוה יתיב, וכי מטא שליחא דצבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו קם מיקם". כתוב כשהשליח ציבור היה מתוודה, היה קם ועומד; עיין ר"ן, מסכת יומא ו, ע"א-מדפי הרי"ף. הר"ן למד מגמרא זו שצריך להתוודות ביחד עם השליח ציבור; עיין "טור", אורח חיים תרז, ג; "בית יוסף" שם; ה"שולחן ערוך" (אורח חיים תרז, ג) פסק שאפילו כששמע מש"ץ שמתוודה, צריך לעמוד. הרמ"א הוסיף וצריך להתוודות ביחד עם הש"ץ.
[12] עיין "שולחן ערוך הרב", אורח חיים תרז, ח; נציין שהרמ"א (אורח חיים תרז, ג) לאחר שכתב שצריך להתוודות ביחד עם הש"ץ הוא כתב שעיקר הווידוי הוא "אבל אנחנו חטאנו". לכן, אפשר להבין מדבריו כפי שכתב בעל "שולחן ערוך הרב" כשמתוודה עם הש"ץ, מספיק שיאמר "אבל אנחנו חטאנו".
[13] עיין "שולחן ערוך הרב", אורח חיים תרז, ח..
[14] עיין "שער הציון", אורח חיים תרז, יב.
[15] עיין "משנה ברורה", אורח חיים תרז, יב.
[16] הרב צבי פסח פראנק זצ"ל (ספר "מקראי קודש", הלכות ימים נוראים, סימן מו) הביא מדברי בעל ספר "ברכי יוסף" שהביא מדברי בעל ספר "גט פשוט" שבמקרה שמדובר על זקן, או חלוש, מותר לסמוך. וכתב הרב צבי פסח פראנק שיכול להיות שבעל ספר "גט פשוט" סבר שאין זה מעכב אם נסמך על דבר בעת הווידוי. אבל, בעל "פרי מגדים" הסתפק אם התוודה כשנסמך על דבר, אם צריך לחזור ולהתוודות. לכן, לדעתו, נראה שאין להיקל לזקן, או אדם חלש. אבל, נראה שגם לדעת בעל ה"פרי מגדים" יש להיקל במקרה שמדובר בווידוי של הש"ץ, כיון שמבואר מדברי בעל ה"פרי חדש" (אורח חיים, סימן תרז) שהסיבה שצריך לעמוד בעת הווידוי של הש"ץ הוא מפני הרואים, שיאמרו עליו שאינו מתוודה. לכן, כיון שאין זה חיוב גמור, אפשר להיקל לזקן, או לאדם חלש. לפי סברא זו, נראה שאפשר להיקל לאחר שאמר "אבל אנחנו חטאנו עוינו ופשענו", כיון שזה עיקר הווידוי ושאר הווידוי הוא תוספת. יש לצרף לכך דעת האחרון שהובא ב"שערי ציון" (אורח חיים תרז, יב) שסבר שמותר לאחר אמירת "אבל אנחנו חטאנו עוינו ופשענו" לשבת. אפילו שאינו זקן, ואינו אדם חלש.