אדם צריך להיפנות בדרך צנועה ובמקום צנוע בין ביום ובין בלילה (עיין מסכת ברכות סב, ע"א). לכן, כשהוא הולך ליפנות לא יגלה מגופו עד שישב [מדובר שעושה צרכים גדולים], ולא יעמוד בעת שגופו מגולה, וכך יש לעשות בין ביום ובין בלילה כיון שלפני הקב"ה לילה כיום יחשב (עיין "שולחן ערוך", אורח חיים ג, א; ג, יב; "משנה ברורה" שם, ס"ק ב; ס"ק כב). אין ליכנס שנים לתוך השירותים. אלא, אם כן, מדובר שנכנס עם קטן שאין לו דעת. במקרה שמפחד להיכנס לבד, יכול השני לעמוד מחוץ לשירותים להמתין לו (עיין "משנה ברורה", אורח חיים ג, ג).
בשעה שעושה צרכיו, אם עושה גדולים, מגלה טפח מלאחוריו וטפחיים מלפניו שאולי יבוא לידי עשיית צרכים קטנים [שתן]. במקרה שעושה צרכים קטנים, יגלה טפחיים מלפניו וכלום מלאחוריו. (עיין מסכת ברכות כג, ע"ב; "שולחן ערוך", אורח חיים ג, ד; "משנה ברורה" שם, ס"ק ד).
לכתחילה אין לו ליפנות במקום מגולה בלי מחיצות. אך, במקרה שצריך ליפנות במקום מגולה, כמו שהוא נמצא בשטח בצבא וכיוצ"ב, עליו ללכת למקום שלא יכלו לראותו כשעושה את צרכיו (עיין מסכת ברכות סב, ע"א; "שולחן ערוך", אורח חיים ג, ח).
גם אם הולך לעשות צרכיו הגדולים [צואה] במקום מגולה שאין מחיצות, צריך לכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון או להיפך, אבל אין ליפנות בין מזרח למערב. אך, במקרה שעושה צרכיו הקטנים [שתן], יכול ליפנות בכל כיוון (עיין מסכת ברכות סא, ע"ב; "שולחן ערוך" ג, ה).
בשעה שעושה צרכיו יש לסגור את הדלת ולא לדבר (עיין 'רמ"א', אורח חיים ג, ב). רק לצורך גדול מותר לדבר, ורק כשעדיין לא נפנה, אבל בעת שנפנה אף לצורך גדול אסור (עיין "משנה ברורה", אורח חיים ג, ד). במקרה שצריך לדבר משום צורך גדול, לא צריך לדקדק בדיבורו שלא להרחיב את הדיבור ולדבר רק מה שנצרך. אלא, כיון שהותר הדיבור, מדבר בלי הבחנה (עיין שו"ת "תורה לשמה", סימן כד). אסור שאדם ידבר בפלאפון בשעה שעושה צרכיו.
ממידת החסידות שלא ידבר בלשון הקודש כשהוא נמצא בשירותים ועושה צרכיו, מדובר במקרים שמותר לדבר. דהיינו, במקרה של צורך גדול ולא בשעת שנפנה ממש (עיין "משנה ברורה", אורח חיים פה, ט; שו"ת "שלמת חיים", דפו"ר, סימן ו).
המטיל מים מן הצופים ולפנים (רש"י: מקום שיכולים לראות משם הר הבית, ומשם והלאה אין יכולים לראות), לא ישב ופניו כלפי הקודש, (אלא לצפון או לדרום), או יסלק הקודש לצדדים (עיין "שולחן ערוך", אורח חיים ג, ז).
מבואר ב"משנה ברורה" (אורח חיים ג, כב) שלגבי עשיית צרכיו בלילה, אם אין שום אדם במקום, יכול ליפנות ברחוב, רק שיזהר שלא יהיה במקום הילוך בני אדם, כדי שלא יבואו להתלכלך לאחר מכן. אם יש שם אדם אפילו נכרי, אסור ליפנות בפניו. אבל, לגבי עשיית צרכים קטנים, מותר לעשות אפילו ביום בפני רבים, אם צריך לכך, שאין לו מקום.
אבל, הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", יורה דעה, חלק ג, סימן מז) כתב שבזמננו שמצוי בכל מקום בית הכסא, אז גם לעניין עשיית צרכים קטנים אין לעשות בפני אנשים, אלא יש ליפנות לשירותים. כיום הדבר נחשב בגדר אינו צריך.
כשעושה צרכים קטנים, לא יעשה בעמידה כיון שהניצוצות ניתזים על רגליו. אלא אם כן, עומד במקום גבוה או שעושה צרכיו לתוך עפר תיחוח, שאז אין חשש להתזת ניצוצות (עיין "שולחן ערוך", אורח חיים ג, יג). גם יכול לעשות צרכיו בעמידה ויסייע באחיזת הביצים להגביה את הגיד קצת (עיין "משנה ברורה", אורח חיים ג, כד).
כשעושה צרכים קטנים, אסור לאחוז באמה ולהשתין, רק מותר מעטרה ולמטה, כיון שיש לחוש אם יאחוז באמה יבוא לידי שפיכת זרע לבטלה. אבל, נשוי מותר לו לאחוז באמה ולהשתין. כיון שיש לחוש פחות להרהור היצר, כיון שפתו בסלו. אבל, מידת חסידות שגם יזהר בכך נשוי. מותר לסייע בהחזקת הביצים, אפילו מי שאינו נשוי (עיין "שולחן ערוך", אורח חיים ג, יד-טו; "משנה ברורה" שם, ס"ק כו-כז).