הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (ספר "שולחן שלמה", ערכי רפואה, כרך ג, עמ' מח), כתב שבחז"ל לא מצינו חילוק בין עיר גדולה לעיר קטנה לעניין דין בעלה בעיר. לפיכך, גם כשהאשה יודעת שבעלה הלך לקצה השני בעיר אפילו בעיר גדולה כגון ניו-יורק. וכן לעניין תל אביב, רמתן גן ופתח תקוה, כולם נחשבים כעיר אחת, מפני שנמצאים כהמשך אחד.
בעל ספר "כסף קדשים" (חושן משפט רלא, כז), הסתפק מהו גבול עיר לעניין בעלה בעיר? אם שייך בזה כל הסמוך ונראה נדון כעיר, או שהולכים בזה רק אחר תחום שבת, או רק ע' אמה ושיריים, וכן אם נכלל מה שנקרא בשם לואי של העיר. בסוף דבריו הוא כתב שצריך עיון בכל הפרטים האלו.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק ד, סימן סה, אות ז) כתב שבעלה בעיר לא מועיל כשידוע שלא יבוא, כגון שעובד במרחק שעה ועובד שם מספר שעות והדבר ידוע שלא יבוא באמצע היום. אבל, אם הוא עובד פרטי יש מקום להתיר, כיון שיכול לבוא באמצע היום.
אבל, בהמשך אותה תשובה (שם, אות יח), הוא כתב שבזמן הזה שמצויות מכוניות, יש להחשיב בעלה בעיר גם בדרך רחוקה כשאפשר לבוא בחזרה עם מכונית באותו היום. כנראה שצריכים לומר ששם מדובר על אחד שיכול לבוא באמצע היום, הוא עובד פרטי.