מבוא
במאמר הבא נדון בשאלה האם אפשר לברך ברכת שעשה נסים גם כשאין לו מגילה וכן כשאין לו נרות חנוכה? מוקד דיוננו בנוי על השאלה האם ברכת שעשה נסים צריכה להיות מחוברת לאיזה דבר שיעורר את זכרון הנס?
סוגי ברכת שעשה נסים
לכאורה, מוצאים בגמרא שני סוגי ברכת "שעשה נסים":
- ברכת "שעשה נסים" שמברכים ביום שנעשה נס לאדם. בחנוכה ובפורים מברכים ברכת "שעשה נסים". אלו ימים שנעשה בהם נס (עיין מסכת מגילה כא, ע"ב; מסכת שבת כג, ע"א).
- ברכת "שעשה נסים" כשרואים מקום שנעשה לו נס, או נעשה נס לאביו, או נעשה נס לעם ישראל (עיין מסכת ברכות נד, ע"א).
נראה לי, שאין כאן שני סוגי ברכת "שעשה נסים", אלא סוג אחד. כך נראה מדברי הרמב"ן (ספר "תורת האדם", שער הסוף, ענין הרפואה):
ואין בין הרואה נר חנוכה לרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו אלא שזו קבועה ביומה וזו תלויה במקום.
וכן, מבואר בדברי "השאילתות" (פרשת וישלח, שאילתא כו):
וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל כגון חנוכה ופורים מיחייב לברוכי ברוך אשר עשה ניסים לאבותינו בזמן הזה בחנוכה על שרגא בפורים על מקרא מגלה שנא' 'ויאמר יתרו ברוך ה' '.
משמע שברכת "שעשה נסים" שמברכים בחנוכה ובפורים מקבילה לברכת "שעשה נסים" שמברך כשרואה מקום שנעשה לו נס, שהרי שתיהן נלמדות מאותו פסוק (עיין מסכת ברכות נד, ע"א).
יש לברך ברכת "שעשה נסים" כשיש משהו שמעורר אותו ומזכיר לו את הנס שאירע לו. אפשר לברך ברכת "שעשה נסים" כשרואה את המקום שנעשה לו נס, וכן אפשר לברך ברכת "שעשה נסים" כשרואה את נרות החנוכה וכשקורא את המגילה בפורים. הנרות והמגילה מזכירים לו את הנס.
מובא ב"מגן אברהם" (אורח חייים ריח, א) שבנס של רבים, שצריך כל אחד לברך, יש לברך דווקא על מקומות שמן המקום ניכר הנס, כגון מעברות ים סוף, מעברות הירדן וכו'. אך, במקומות שלא ניכר הנס מתוך המקום, כגון סביב ירושלים שנפל שם מחנה סנחריב, לא מברכים. על נס פרטי שלו, מברך אפילו שלא ניכר הנס מתוך המקום.
נראה שאפשר להסביר סברא זו באופן הבא: האדם צריך להרגיש את חויית הנס, רק לאחר שמרגיש את חווית הנס יכול לברך ברכת "שעשה נסים". אם לא ניכר הנס מתוך המקום, אין חוייה, אין התפעלות. לכן, הוא לא יכול לברך. אך האדם שנעשה לו הנס, גם כשהנס לא ניכר מתוך המקום, הוא מיד חווה את הנס שאירע לו, יש לו התפעלות. הוא לא צריך לכל כך הרבה תזכורות.
אי אפשר לברך ברכת "שעשה נסים" בלי קשר עם דבר כל שהוא שיעורר אותו לברך.
לפי זה, אי אפשר לברך ברכת "שעשה נסים" רק על היום, ואין מקום לברך ברכת "שעשה נסים" בפורים כשאין מגילה ובחנוכה כשאין נרות חנוכה. אולם, כל זה נכתב בראייה כללית, עכשיו ניגש לעיון מעמיק בשאלתנו.
ברכת שעשה נסים בחנוכה
יש דעה בין הראשונים שסוברת שמברך ברכת "שעשה נסים" גם כשלא רואה את נרות חנוכה (עיין ר' מנחם המאירי [חידושי "בית הבחירה", מסכת שבת כג, ע"א] בשם יש אומרים).
אולם, יש לי קושי גדול בדברי ראשון זה, שהרי מובא בסוגיא במסכת שבת (כג, ע"א) שבלילה הראשון המדליק את נרות חנוכה, מברך ג' ברכות: 1. "אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של חנוכה". 2. "שעשה נסים". 3. "שהחיינו".
הרואה נרות חנוכה מברך ב' ברכות: 1. "שעשה נסים". 2. "שהחיינו".
לפי דברי הראשון הנ"ל, ברכת "שעשה נסים" אינה תלויה בראיה, אפילו שלא רואה את הנרות יכול לברך ברכת "שעשה נסים". גם הראשון הנ"ל סבר שאפשר לברך ברכת "שהחיינו" כשלא רואה נרות חנוכה. אם כן, מדוע נאמר "הרואה"? אולי היה מקום לדחות ולומר שהגמרא נקטה "הרואה", כיון שלכתחילה יש לברך את הברכות כשרואה את הנרות, רק בדיעבד כשלא רואה את הנרות, יכול לברך ב' ברכות האלו. אך, נראה שהסבר זה דחוק, שהגמרא לא היתה צריכה לסתום את דבריה.
נראה לי, שרוב הראשונים והאחרונים לא נקטו כדברי ראשון זה, והם סברו שלא מברכים ברכת "שעשה נסים" אלא אם כן רואה את הנרות. אנחנו לא מוצאים בדברי הראשונים חידוש זה. גם ב"שולחן ערוך" לא מוצאים דין זה. כמו שה"שולחן ערוך" כתב את הדין של ברכת "שעשה נסים" ו"שהחיינו" כשרואה את נרות חנוכה ולא מדליק, היה לו לכתוב את דין אמירת ברכות אלו כשלא מדליק ואינו רואה נרות חנוכה.
ר' יעקב עמדין זצ"ל (ספר "מור וקציעה", אורח חיים, סימן תרעו, ד"ה מצאתי כתוב וכו') כתב במפורש שאין לברך ברכת "שעשה נסים" כשלא רואה נרות חנוכה. גם מדברי רעק"א (בשו"ת שלו, מהדורה תנינא, סימן יג) משמע שאין לברך ברכת "שעשה נסים" כשלא רואה נרות חנוכה[1].
ברכת שעשה נסים בנס שאינו יוצא מגדר הטבע
כהערה נציין שלפי היסוד שהתבאר לעיל, יש לנו לומר שאין לברך ברכת שעשה נסים ביום העצמאות וביום ירושלים. שהרי אין לברך אלא דווקא כשיש דבר שמעורר את זכרון הנס. דהיינו קיום המצוה, או הגעה למקום. אין לברך על עצם היום. כמו שלא מברכים על עצם היום בפורים ובחנוכה, כך גם אין לברך ביום העצמאות וביום ירושלים.
נוסיף ונאמר שיש עוד סיבה שמחמתה אין לברך ברכת "שעשה נסים" ביום העצמאות וביום ירושלים. מובא בשם הרב אשר מלוניל (מובא ב"אבודרהם", ברכות הראיה, השבח וההודאה, שער ח) שאין לברך ברכת "שעשה נסים" על נס שנעשה לרבים או ליחיד, אלא דווקא בנס שיוצא ממנהג העולם או מדרך התולדה. כגון, מעברות הים ומעברות הירדן והדומה להם. אך, על נס שהוא ממנהג העולם ותולדתו, אין לברך ברכת "שעשה נסים". הוא נתן דוגמא לנס שהוא ממנהג העולם, שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצ"ב.
אולם, נשאלת שאלה בנוגע להבנה זו, וזו שאלת ברכת "שעשה נסים" שמברכים בחנוכה ובפורים. לכאורה, שם אינו מדובר על נס שיוצא מדרכו של עולם. רב אשר מלוניל הוכיח שגם שם מדובר על נס שיוצא מדרכו של עולם.
ב"שולחן ערוך" (אורח חייים ריח, ט) מובאת מחלוקת אם מברכים ברכת "שעשה לי נס במקום הזה" בנס שלא יוצא ממנהג העולם. הוא סיים שטוב לברך בלי שם ומלכות.
אולם, הרבה מן האחרונים סברו שאין בדין זה מחלוקת בין הראשונים. לכל הדעות אין לברך ברכת "שעשה לי נס במקום הזה" בנס שלא יוצא מגדר הטבע[2].
יש לציין שהנצי"ב (בפירושו "העמק שאלה", על השאילתות, פרשת וישלח, שאילתא כו, אות ז) ביאר שיש בדבר מחלוקת ראשונים. אולם, גם לפי דבריו, יש ללמוד שהמחלוקת היא דווקא בפעם הראשונה בשעת הנס, בשעת ההתפעלות, שאז יש לו התעוררות להודות לה'. אולם, בפעמים הבאות לאחר מכן, לכל הדעות לא מברך על נס שלא יוצא מגדר הטבע.
[1] עיין "שְדֵי חמד" (חלק ט, מערכת חנוכה, סימן ט) בשם הרב שלמה הכהן זצ"ל; שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק א, סימן קצ.
[2] בעל ה"מגן אברהם" (אורח חיים ריח, יב) והגר"א ('ביאור הגר"א' שם) חלקו על דברי ה"שולחן ערוך", וסוברים שאין בדין זה מחלוקת ראשונים; בעל ה"חיי אדם" (הלכות ברכות, כלל סה, אות ד) ובעל ה"משנה ברורה" (ריח, לב) פסקו להלכה למעשה, שאין לברך ברכת "שעשה נסים", אלא על נס שיוצא מגדר הטבע.
להצגת המאמרhttps://ori-fisher.com/wp-content/uploads/2021/11/ברכת-שעשה-נסים-בחנוכה-ובפורים.docx