התוס' (מסכת ברכות מו, ע"א, ד"ה כל הברכות וכו') שאל מדוע ברכת "א-להי נשמה" אינה פותחת בברוך, הרי זו ברכה ארוכה ואם כן היתה צריכה לפתוח בברוך ולסיים בברוך? השיב התוס' שאין בה אלא הודאה בעלמא. התוס' כתב כך בעוד שני מקומות (עיין מסכת ברכות יד, ע"א, ד"ה ימים; מסכת פסחים קד, ע"ב, ד"ה כל).
לפי התוס', אין צורך לחבר את ברכת "א-להי נשמה" עם ברכת "אשר יצר", ואפשר לאומרה בפני עצמה.
אך, הרא"ש, בתשובה (כלל ד, סימן א), נקט שיש להסמיך את ברכת "א-להי נשמה" לברכת "אשר יצר". עוד נציין שב"סדר רב עמרם גאון" מובאת ברכת "א-להי נשמה" מיד לאחר ברכת "אשר יצר".
מחלוקת זו הובאה ב"טור" (אורח חיים, סוף סימן ו). ה"טור" כתב שמסתבר כדעה שאין צורך להסמיכה שהרי בגמרא במסכת ברכות (ס, ע"ב) כתוב שמיד כשקם משנתו יש לומר ברכת "א-להי נשמה". אם כן, רואים שמברכים ברכה זו אפילו שעדיין לא בירך ברכת אשר יצר. ה"טור" למד שכך גם דעת הרמב"ם (הלכות תפילה ז, ג-ד).
לכאורה, הדברים קשים, איך ה"טור" הכריע כנגד אביו ויתר על כן לא הזכיר אותו בשמו, אלא רק הזכיר דעה שסברה שצריך להסמיך את ברכת "א-להי נשמה" לברכת "אשר יצר"? שאלה זו שאל ר' יואל סירקיס זצ"ל ("בית חדש", אורח חיים, סימן ו) והשיב שנראה שגם הרא"ש לא כתב את דבריו בתור חיוב, אלא רק בתור זהירות וחסידות. שבוודאי עדיף להסמיך ברכת "א-להי נשמה" לברכת "אשר יצר", אך הדבר לא מעכב.
להלכה למעשה, ב"שולחן ערוך" (אורח חיים ו, ג) נפסק כדעת התוס', ולכן כתב: "ברכת א-להי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה וברכת ההודאות אין פותחות בברוך כמו שמצינו בברכת הגשמים". אבל, בעל ה"מגן אברהם" (שם, ח) הזכיר את דעת ר' יואל סירקיס שטוב לסמכה וכתב שכן כתב בעל ה"לבוש". כך גם כתב בעל ה"משנה ברורה" (שם, יב). הגר"א (ב'ביאור הגר"א', שם מו, ט) נקט כדעת הראשונים שצריך לסמכה ודחה את ראיית ה"טור". לכן, בוודאי עדיף לכתחילה לסמכה, רק בדיעבד נראה לי, שיש לברכה אפילו שכבר אמר ברכת "אשר יצר" ולא יכול לסמכה לברכה, כיון שכך סוברים רוב הראשונים והאחרונים.