ביטול מנהגי אבלות של ספירת העומר ביום העצמאות וביום ירושלים

1. אלו שנוהגים מנהגי אבלות מראש חודש אייר או מב' באייר, יש להם להחליף את מנהגם ויתחילו את מנהגי האבלות אחרי אסרו חג של פסח ועד יום העצמאות. ביום העצמאות יפסיקו ולמחרתו ימשיכו במנהגי האבלות עד ל"ג בעומר. בל"ג בעומר יפסיקו את מנהגי האבלות, ממחרת ל"ג בעומר ימשיכו במנהגי האבלות עד שישלימו לל"ג ימים[1]. בהלכה זו הדיון הוא בנוגע לדין תספורת וגילוח הזקן, בנוגע לשאר ההלכות אדון בהמשך.
2. אלו שנוהגים מנהגי אבלות מפסח עד ל"ג בעומר, או עד ל"ד בעומר, יכולים להסתפר ולהתגלח ביום העצמאות[2].
3. מותר להסתפר ולהתגלח כבר מליל יום העצמאות, ואפילו ביום לפני יום העצמאות, רק שיהיה סמוך לליל יום העצמאות[3].
4. הנוהגים מנהגי אבלות גם לאחר ל"ג בעומר עד ג' ימי הגבלה או עד שבועות, מותר להם להסתפר ולהתגלח לכבוד יום ירושלים[4]. במקרה שחל יום ירושלים ביום ראשון, יש להסתפר ולהתגלח ביום שישי[5].
5. אפשר להקל בריקודים ומחולות ביום העצמאות וביום ירושלים. בוודאי שאפשר להתיר שמיעת שירים ותשבחות לה' בימים אלו, אפילו מכלי זמר[6].
6. מותר לעשות מסיבות וסעודות שמחה ביום העצמאות וביום ירושלים[7].

 

 [1] מנהגי האבילות שנוהגים בספירת העומר, אינם מוזכרים בגמרא או במדרשים. מובא בסוגיא במסכת יבמות (סב, ע"ב) שמתו תלמידי ר' עקיבא מפסח עד עצרת. על בסיס דברי הגמרא הוזכרו אצל הגאונים והראשונים מנהגי האבלות בימי ספירת העומר (עיין "הלכות פסוקות", סימן צז; "שערי תשובה", סימן רעח; "בית שערים", עמ' קט; "הפרדס", דף טו, עמ' ד; ספר "האורה", חלק א, אות צב; "שבולי הלקט", סימן רלה; "כל בו", סימן עה; ראבי"ה, חלק א, מסכת שבת, סימן רעו; "אבודרהם", תפילות הפסח; שו"ת התשב"ץ, חלק א, סימן קעח; ספר "המנהגים", לר' אייזיק דטירנא, חג הפסח; ספר "המנהיג", הלכות אירוסין ונישואין, סימן קה; דרשות ר"י אבן שועיב, ספר ויקרא, סוף דרשת יום ראשון של פסח; ר' ירוחם, "תולדות אדם וחוה", נתיב ה, חלק ד; ר' ירוחם, "תולדות אדם וחוה", נתיב כב, חלק ב; "טור", אורח  חיים, סימן תצג; "מאמר חמץ" לרשב"ץ, אות קמ; חידושי "בית הבחירה" לר' מנחם המאירי, מסכת יבמות סב, ע"ב).

יש לציין שיש כאלו שסברו שמנהגי האבלות לא נקבעו מחמת מיתת תלמידי ר' עקיבא. אלא, מחמת אלו שמתו בגזירות מסעות הצלב. אולם, גם למנהג הזה מפסיקים את מנהגי האבלות בל"ג בעומר, משום נס שהיה (עיין בספר "מנהג טוב", סימן סא; עיין בספר "מנהגי ישראל", חלק א, פרק יב. הרב דניאל שפרבר סבר שבאשכנז התחברו ביחד שני הטעמים).

יש מנהגים שונים במנהגי האבלות: 1. מונים מפסח עד ל"ג בעומר, או עד ל"ד בעומר. יש מחלוקת בין הראשונים מתי נפסקה המגיפה, האם ביום ל"ג בעומר או בל"ד בעומר? יש ראשונים שנקטו שהם מתו עד ל"ד בעומר (עיין בספר "המנהיג", הלכות אירוסין ונשואין, סימן קה; שו"ת תשב"ץ, חלק א, סימן קעח; בדרשות ר"י אבן שועיב, ספר ויקרא, סוף דרשת יום ראשון של פסח; ב"מאמר חמץ" לרשב"ץ, אות קמ; בספר "מגן אבות" לרשב"ץ, פרק א, משנה א). בשיטה זו דרך ה"שולחן ערוך" (אורח חיים תצג, ב). אך ה"מאירי" (בחידושי "בית הבחירה" למסכת יבמות סב, ע"ב), ר' חיים ויטאל (בספר "שער הכוונות", דרושי הפסח, דרוש יב; ספר "פרי עץ חיים", שער ספירת העומר, פרק ו), בעל ספר "מחברת הקודש" (שער ספירת העומר) והגר"א (ב'ביאור הגר"א', אורח חיים תצג, ב) בדעת ה"טור" –  סברו שתלמידי ר' עקיבא פסקו למות בל"ג בעומר. כך נראה שדעת הרמ"א (אורח חיים תצג, ב). הרי הוא פסק להלכה שכבר בל"ג בעומר בבוקר מותר להסתפר, ושנוהגים שמחה בל"ג בעומר.

2. מונים אחרי ראש חודש אייר עד שבועות, לא כולל ל"ג בעומר (ר"י אבן שועיב [בדרשותיו, ספר ויקרא, דרשת יום ראשון של פסח] הביא בשם בעלי התוס' שתלמידי ר"ע מתו מפסח עד העצרת, חוץ מז' ימי פסח, ז' שבתות וב' ימי ראש חודש. סך הכל מתו ל"ג ימים, וזאת הכוונה ל"ג בעומר [כנראה שיש טעות סופר וצריך להיות ז' שבתות, ז' ימי פסח וג' ימי ראש חודש. אבל, יש להוריד אחת מהשבתות שכלולה בז' ימי פסח]).

יש מחלוקת בין ר' יוסף קארו (ב"בית יוסף", אורח חיים תצג, ג) לר' יואל סירקיס (בחידושי "בית חדש" שם) בהסבר דברי בעלי התוס'. ר' יוסף קארו הבין שהם חשבו שמנהגי האבלות נוהגים בכל הימים בין פסח לשבועות, מלבד הימים שהוזכרו שבהם לא מתו תלמידי ר' עקיבא. בחשבון יוצא שמנהגי האבלות נהגו רק בל"ג ימים. ר' יואל סירקיס ביאר שכוונת בעלי התוס' היא, שיש לנהוג מנהגי אבלות רק ל"ג ימים. יש כאלו שהתחילו למנות את הל"ג ימים מפסח עד ל"ג בעומר, ויש כאלו שהתחילו למנות את הל"ג ימים אחרי ראש חודש אייר עד שבועות.  לפי ר' יואל סירקיס, כיון שט"ו ימים לא מתו התלמידים, נפסק  לנהוג אבלות רק ל"ג ימים מתוך ה49 ימים שבין פסח לשבועות. כוונת הדברים היא, שאם נוריד 15 מ49, יהיו ל"ד ימים. אבל, ביום הל"ד לא צריך לנהוג מנהגי אבלות כיון שמקצת היום ככולו. הספירה מתחילה  מפסח עד ל"ג בעומר, או אחרי ראש חודש אייר וכו'.

גם ב"שבולי הלקט" (סדר הפסח, סימן רלה) מוזכר המנהג להתחיל הל"ג ימי אבלות לאחר ראש חודש אייר. המנהג מוזכר בדברי הרמ"א (אורח חיים תצג, ג), ב"מגן אברהם" (שם, ב), ב"טורי זהב" (שם, ב) וב"משנה ברורה" (שם, ה).

3. מונים מאחרי אסרו חג של פסח עד ראש חודש סיון, לא כולל את ב' ראשי חודש אייר ול"ג בעומר. ב"משנה ברורה" (אורח חיים תצג, טו) כתוב שיש מקומות שנוהגים להקל, רק בראש חודש אייר, בל"ג בעומר ובראש חודש סיון עד שבועות. ב"שער הציון" (שם, יג) יש התייחסות למנהג זה, ושם מבואר שלא ידוע מנין להקל ביום ב' של חודש סיון. הרב משה פיינשטיין זצ"ל (בשו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק א, סימן קנט) ביאר את המנהג שהובא ב"משנה ברורה". לפיו, נהגו מנהגי אבלות מאחרי אסרו חג של פסח עד ראש חודש אייר. בכך נהגו מנהגי אבלות ו' ימים (בחו"ל יש ב' ימים של גלויות. ומתחילים מנהגי האבלות מכ"ד בניסן). ממשיכים בכל חודש אייר, חוץ מב' ימי ראש חודש אייר וכן ל"ג בעומר. מר"ח סיון עד שבועות, לא נוהגים מנהגי אבלות. אם כן, נהגו מנהגי אבלות עוד 27 ימים. סך הכל נהגו ל"ג ימים שלמים.
4. נוהגים מנהגי אבלות מראש חודש אייר עד היום הראשון של ג' ימי הגבלה, וביום הראשון של ג' ימי הגבלה מפסיקים בבוקר, שאומרים מקצת היום ככולו. ב"מגן אברהם" (אורח חיים תצג, ה) מבואר שהמנהג במדינתו היה שאפילו שנוהגים להסתפר ולשאת נשים עד ראש חודש אייר, בכל זאת, נוהגים גם לשאת נשים ולהסתפר בג' ימי הגבלה. הוא כתב שהנוהגים מנהג זה עליהם לנהוג מנהגי אבלות בראש חודש אייר ובמקצת היום הראשון של ג' ימי הגבלה ואז מקצת היום ככולו. ב"משנה ברורה" (שם, טו) כתוב שבמדינתו נהגו כפי שנכתב ב"מגן אברהם". הוא הוסיף שבעל ספר "חיי אדם" כתב שהמנהג בק"ק ווילנא היה שנוהגים מנהגי אבלות מיום א' של ראש חודש אייר, עד ג' סיון בבוקר, מלבד בל"ג בעומר, שנוהגים בו היתר.

רואים לפי שלשת המנהגים האחרונים שאפשר לשנות את הימים, ואין צורך דווקא בל"ג ימים מסויימים. חידוש זה מורחב בדברי הרב משה פיינשטיין זצ"ל (בשו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק א, סימן קנט) שביאר שלפי ג' המנהגים האחרונים שהבאתי, אין עקרון באיזה ל"ג ימים נוהגים מנהגי אבלות, ואפשר לשנות את הימים. תשובתו עסקה באחד שהיה נוהג מנהגי האבלות מראש חודש אייר עד יום ג' סיון, והוזמן לחתונה בראש חודש סיון, ורצה להסתפר לכבוד החתונה. הוא כתב שיכול לשנות את מנהגי האבלות ולנהוג מנהגי אבלות כפי המנהג השלישי שהוזכר לעיל. דהיינו, מאחר אסרו חג עד ראש חודש אייר, לאחר מכן לא לנהוג מנהגי אבלות בב' ימי ראש חודש אייר, לאחר מכן להמשיך לנהוג מנהגי אבלות בכל חודש אייר חוץ מל"ג בעומר ואז להפסיק מראש חודש סיון עד חג השבועות. אבל, במקרה שלא התחיל לנהוג מנהגי אבלות לאחר אסרו חג, אלא מראש חודש אייר כפי שהיה נוהג בכל השנים. במקרה זה יש לדון אם יכול להחליף את ראש חודש סיון שיוכל להסתפר בו, עם יום ד' סיון, דהיינו יום ב' של ג' ימי הגבלה. הסיבה לחילוק היא, שבדיון הראשון הוא מחליף מנהג של ספירת ל"ג ימים במנהג אחר, אך ההצעה כאן היא להחליף ראש חודש סיון עִם ד' סיון, אין לנו מנהג כזה. כלומר, אין מנהג שנוהג מנהגי אבלות, מראש חודש אייר, עד ראש חודש סיון, ובראש חודש סיון לא נוהג מנהגי אבלות, ואז מראש חודש סיון עד ד' סיון נוהג מנהגי אבלות. לכן, השאלה אִם יכול לשנות למנהג שלא קיים. משמע מדבריו, שהבעייתיות במנהג זה היא שבזה שנוהג מנהגי אבלות מראש חודש סיון עד ד' סיון, לא ניכר כל כך מנהגי האבלות, שהרי הזמן שבין ראש חודש סיון לד' סיון, הוא זמן קצר. מנהגי האבלות צריכים להיות ניכרים ל"ג ימים.

אפשר להסיק מכך שאי אפשר לשנות את המנהג דווקא כשמדובר שהאבלות לא תהיה ניכרת. במקרה שלנו שמשנה את מנהגי האבלות, החשש לא קיים. לכן, נראה שאפשר לשנות את הימים. כלומר, להתחיל אחרי אסרו חג של פסח עד יום העצמאות, ביום העצמאות להפסיק, אחר כך להמשיך עד ל"ג בעומר להפסיק, ואחרי ל"ג בעומר שוב להמשיך ולנהוג מנהגי אבלות עד שישלים לל"ג ימים.

פתרון זה יועיל רק לאלו שנוהגים כפי שהוזכר לעיל בשלשת המנהגים האחרונים. אך, לפי המנהג של ה"שולחן ערוך" שנוהגים מנהגי האבלות עד ל"ד בעומר, או עד ל"ג בעומר, יש חשיבות בל"ג ימים אלו. אי אפשר להחליף את הימים, כיון שלפי מנהג זה, תלמידי ר' עקיבא מתו בימים אלו. בהלכה הבאה אדון מה הדין לפי מנהג זה.

[2] המסקנה הזו מבוססת על מספר טעמים:

1. יש מחלוקת בין הראשונים בשאלה אם מותר להסתפר לכבוד ברית מילה. ר' יצחק אייזיק דטירנא (ספר "המנהגים", הגהות המנהגים, חודש אייר, אות מח) טען שמותר לבעל ברית ולאב להסתפר. בספר "לקט יושר" (חלק א, אורח חיים, עמ' צז, ענין ב) מובא שהרב יהודה אוברניק אמר שאין להסתפר.

הרמ"א (אורח חיים תצג, ב) פסק להלכה שמותר לבעל ברית ולאבי הבן להסתפר לכבוד המילה.

גם אם נלך לפי השיטה שאסור להסתפר בספירת העומר אפילו לכבוד ברית מילה, בכל זאת, יש לחלק בין תספורת לכבוד ברית מילה לבין תספורת לכבוד יום העצמאות ויום ירושלים. הטעם לחילוק זה נובע מכך שמבואר שהדעה שאין להסתפר לכבוד ברית מילה היא משום מראית עין, כיון שאנשים לא ידעו מדוע הוא הסתפר. לכן, טעם זה לא שייך לגבי יום העצמאות ויום ירושלים, כיון שכולם יודעים שיש יום העצמאות ויום ירושלים, ויבינו שהסתפר והתגלח לכבוד היום.

מדברי הראשונים שנקטו שאפשר להסתפר, יש ללמוד לדין תספורת לכבוד יום העצמאות ויום ירושלים. לכאורה, יש מקום לדחות ולומר, שדרגת חיוב הכבוד לברית מילה היא גבוהה מחיוב כבוד ביום העצמאות, כיון שלבעלי הברית יום הברית נחשב כיום טוב (עיין תוס', מסכת עירובין מ, ע"ב – כיום טוב שמביאים קרבן עצים; תשובות מהרי"ל, סימן קטז; רמ"א, יורה דעה שצא, ב). על אף זאת יש ללמוד מדין תספורת לכבוד ברית מילה לדין תספורת לכבוד יום העצמאות, משום שבספר "שערים מצויינים בהלכה" (סימן קכ, קונטרס אחרון, סעיף כ) מבואר כשאמרו הראשונים שבעלי הברית יכולים להסתפר, לא היתה כוונתם רק למוהל ולסנדק, אלא גם למכניס ולמוציא את הרך הנימול. הוא אפילו הסתפק שאולי גם המחזיק את התינוק בשעת הברכה נכלל בין בעלי הברית.

נראה לי, שבוודאי חיוב הכבוד ליום העצמאות ויום ירושלים לא נופל מדרגת חיוב הכבוד של אנשים אלו. הרי לא מדובר על בעלי הברית, ובכל זאת, מקילים שהם יכולים להסתפר לכבוד הברית מילה. נראה לי, שבוודאי אפשר לומר אותם הדברים לעניין כבוד יום העצמאות ויום ירושלים.

2. אפשר לצרף את דעת הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק ב, סימן צה) שכתב שאם אלו שהוזמנו לחתונה מתביישים לבוא מבלי להסתפר ולא יבואו לחתונה בצורה הזאת, מותר להם להסתפר. נראה לי, שבוודאי אפשר ללמוד דין תספורת לכבוד יום העצמאות מדין תספורת אצל אנשים אלו.
3. אחרונים רבים נקטו שיש להקל במנהגי האבלות בימי ספירת העומר (עיין בשו"ת הרדב"ז, חלק ב, סימן תרפז; ב"פרי חדש", אורח חיים תצג, ס"ק ב, ג; בשו"ת "חיים שאל", חלק א, סימן ו).
4. מהר"ח פאלגי (בספרו "מועד כל חי", אורח חיים, סימן ו) כתב שבעיר איזמיר, היו מספר משפחות שעשו פורים קטן בח' באייר ובי"א באייר, שנעשה להן נס בימים אלו. הן נהגו לא לומר בימים אלו תחנונים, והיו כמה מהן שמסתפרות, כי הוא יום טוב שלהן. מהר"ח פאלגי לא התנגד למנהג, ונראה שהסכים עמו.
5. אפילו אם נאמר שאין כאן ראיה ברורה, נראה שלא יצאנו מכלל ספק, וכבר כתוב בספר "חק יעקב" (אורח חיים תצג, ב) שבמקום ספק במנהגי האבלות של ספירת העומר, הולכים להקל.

יש לציין שהרב יצחק ניסים זצ"ל (במאמרו "עריכת נישואין ותספורת ביום העצמאות", מובא בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים", בעריכת הרב פרופ' נחום רקובר) התיר תספורת וגילוח ביום העצמאות.

עוד הרחבתי בדין הנ"ל בספרי בעמודים 206-208.

[3] יש אחרונים שכתבו שאלו שמסתפרים לכבוד ברית מילה מותר להם להסתפר כבר מהלילה ואפילו ביום הסמוך לליל הברית (עיין "פרי חדש", אורח חיים תצג, ב; "אליה רבה", שם י; "פרי מגדים" שם, אשל אברהם, ס"ק ד; "חק יעקב" שם, ח; "משנה ברורה" שם, יג). על אף שיש מקום לומר שדין ברית מילה חמור יותר מדין יום העצמאות, בכל זאת, כבר כתבתי לעיל שיש דעה בין האחרונים שכלול בבעלי הברית גם המכניס והמוציא את התינוק.

יש עוד ללמוד דין זה מדין הסתפרות בליל ל"ג בעומר:

הרמ"א (אורח חיים תצג, ב) ור' יואל סירקיס ("בית חדש" שם, אות א) פסקו שאין להסתפר בליל ל"ג בעומר, אלא בבוקר של ל"ג בעומר משום שאומרים מקצת היום ככולו, ולכן צריך מקצת היום.

אך, באחרונים מובאת מחלוקת בשאלה זו. רבים מהם סברו שמותר להסתפר כבר מליל ל"ג בעומר כיון שנוהגים שלא לומר תחנון כבר ממנחה של ל"ב בעומר (עיין ספר "לקט היושר", חלק א, אורח חיים, דף צז, ענין ג; "חק יעקב", אורח חיים תצג, ו; בעל "אליה רבה" [שם, ז] סבר שמותר, כמו שלא אומרים תחנון בערב. מצאתי שכך נכתב גם  בשו"ת "נודע ביהודה", מהדורה קמא, אורח חיים, סימן כח; עיין עוד ב"באר היטב", אורח חיים תצג, ה; שו"ת "יהודה יעלה", חלק ג, אבן העזר, סימן לט. בשו"ת "יהודה יעלה" מובא טעם אחר, משום שנוקטים מקצת היום ככולו גם בלילה).

מכיון שלא אומרים תחנון כבר ממנחה ביום הקודם ליום העצמאות, צריך להיות אותו דין כמו ליל ל"ג בעומר. נראה לי, שבדין יום העצמאות, הרמ"א ור' יואל סירקיס לא יחלקו, כיון שדווקא בדין של ליל ל"ג בעומר, שצריך ל"ג ימים, הם אמרו שאי שאפשר בלילה, משום שצריך מקצת היום ככולו. אך, כאן שאנחנו אומרים שלא נוהגים מנהגי אבלות ביום העצמאות, ואין כאן דין שצריך לנהוג מקצת מנהגי אבלות, אז כבר מהלילה בטלים מנהגי האבלות.

[4] אותן סברות שניתנו להיתר גילוח ותספורת ביום העצמאות שייכות גם לעניין יום ירושלים. להלן ציינתי את פסיקת הרבנות הראשית לישראל שאמרה שביום ירושלים לא נוהגים מנהגי אבלות.

[5] פסיקה זו מבוססת על דין ל"ג בעומר שחל להיות ביום ראשון. מובא במספר ראשונים שאם ל"ג בעומר חל ביום ראשון, מותר להסתפר ביום שישי. טעם הדבר הוא שאיסור תספורת הוא רק בגדר מנהג. עיין ספר המנהגים, לר' אייזיק דטירנא, "הגהות המנהגים", חג הפסח, אות ל"ז. מובאים הדברים בשם מהר"י וייל, וכן פסק הר"ר חזקיה מוישלוודא. כך גם נפסק להלכה בספר "חידושי דינין והלכות" למהר"י וייל, סימן נא, הוא הוכיח דבר זה מכך שמהר"ם פסק שאם היום ל' של האבל חל בשבת, מותר לו להתרחץ בערב שבת, כיון שזה שלא מתרחצים ל' יום, הוא רק מנהג בעלמא. על פי זה, כתב שכאן על אף של"ג בעומר אינו בשבת, אלא ביום ראשון, בכל זאת, אפשר להקל, כיון שכאן אין אפילו מנהג, אלא מקצת בני אדם מחמירים.

יש ראשונים שחלקו על כך, והתירו רק אם חל ל"ג בעומר להיות בשבת. סברתם היא שיש לדמות לדין של אבל ל' יום, שאם חל ל' יום שלו בשבת, מותר להתגלח בערב שבת. אולם, אם חל ביום ראשון, אסור להתגלח בערב שבת. ודין שניהם שווה שהם מנהג. עיין מהרי"ל, דיני הימים שבין פסח לשבועות, אות ט'. גם בספר "לקט היושר, חלק א', אורח חיים, דף צז, עמ' ג, מובא שאין להסתפר בערב שבת כשחל ל"ג בעומר ביום ראשון. שמה שונה שבת זו משאר שבתות.

הרמ"א (אורח חיים תצג, ב) פסק להלכה כדעה הראשונה, שמותר להסתפר ביום שישי. גם ר' יואל סירקיס זצ"ל ("בית חדש", אורח חיים תצג, א) הביא שמהרש"ל פסק כדעה הראשונה, ונראה שגם ר' יואל סירקיס נקט כך.

ראיתי שהרב יחזקאל הלוי לנדא זצ"ל (שו"ת "נודע ביהודה", מהדורה קמא, אורח חיים, סימן כח) ביאר את טעם דין זה באופן הבא: כיון שמותר להתגלח ולהסתפר במוצ"ש, מליל ל"ג בעומר. הרי לא ראוי שנתגלח ונסתפר במוצ"ש, ולא נתגלח ונסתפר לכבוד שבת.

פסיקה זו של הרמ"א אינה מוסכמת על כל האחרונים. בעל ספר "אליה רבה" (אורח חיים, סימן תצג, ס"ק ט) חלק על כך, וסבר שאין להקל, אלא דווקא כשחל ל"ג בעומר להיות בשבת.

גם בעל ספר "חק יעקב" (שם, ס"ק ז) כתב שיש מהאחרונים שהסכימו שאין להסתפר ביום שישי, אבל הוא כתב שאיפה שנהוג להסתפר, כך יש לנהוג, ואין להחמיר בדינים אלו.

נראה לי, שאפשר להקל כדעת הרמ"א ולכן יכול להסתפר ולהתגלח כבר ביום שישי.

[6] כבר כתבתי לעיל שאפשר להקל בדין תספורת ביום העצמאות, אפילו אלו שנוהגים מנהגי אבלות מפסח עד ל"ג בעומר, נראה שכך גם הדין לגבי ריקודים ומחולות ביום העצמאות. יש עוד טעמים להקל בדין ריקודים ומחולות:

1. אין איסור של ריקודים ומחולות בדברי הראשונים וב"שולחן ערוך". האיסור מוזכר רק ב"מגן אברהם", אורח חיים תצג, א.
2. נראה שריקודים ומחולות בסעודת יום העצמאות ויום ירושלים, או ריקודים ומחולות בכנס לכבוד יום העצמאות ויום ירושלים, יכולים להיחשב כריקודים ומחולות של מצוה. ריקודים אלו הם כמו ריקודים ומחולות בשעת קידושין. ריקודים ומחולות של מצוה, מותרים בספירת העומר (עיין ב"מגן אברהם" [אורח חיים תצג, א] ששם מבואר שמותרים ריקודים ומחולות בשעת קידושין; ב"אליה רבה", אורח חיים תצג, ב; ב"משנה ברורה" שם, ג; בשו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק ב, סימן צה; בשו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק א, סימן צז).

מובא במספר אחרונים שסעודה שעושים כדי לפרסם את הנס נחשבת כסעודת מצוה. לכן, סעודה וכנס שעושים כדי להזכיר ולהודות לה' על הנסים שאירעו לנו ביום העצמאות וביום ירושלים, נחשבת כסעודת מצוה (עיין בספר "ים של שלמה", מסכת בבא קמא, פרק ז, סימן לז; בשו"ת "חוות יאיר", סימן ע; ב"פרי מגדים", אורח חיים, משבצות זהב, סימן תמד, ס"ק ט; ב"חיי אדם" בסוף הספר; ב"משנה ברורה" תרצז, ב).

בוודאי שכך הדין לעניין שמיעת מוזיקה, ואפילו מכלי זמר.

3. יום העצמאות ויום ירושלים צריכים להיות ימי שמחה. בל"ג בעומר מרבים בשמחה ושומעים מוזיקה מכלי זמר וכיוצ"ב. השאלה היא, מדוע מרבים בשמחה בל"ג בעומר? הרי לדעת ה"שולחן ערוך" מנהגי אבלות מסתיימים רק בל"ד בעומר. לדעת אחרונים רבים, הסיבה לשמחה ביום ל"ג בעומר היא, שביום זה נפטר רשב"י (עיין "ברכי יוסף", אורח חיים, סימן תצג, דין ב; ספר "עבודת הקודש", סימן ח, אות כג; ספר "שער הכוונות", דרושי הפסח, דרוש יב; ספר "פרי עץ חיים", שער ספירת העומר, פרק ז; ספר "טעמי המנהגים", בענין הילולא דרשב"י; שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק א, סימן קנט). נראה לי, שאם מותר לבטל מנהגי אבלות בגלל יום פטירת רשב"י, מותר לבטל מנהגי אבלות בשביל לשמוח ביום העצמאות וביום ירושלים.

[7] כפי שכתבתי לעיל שריקודים ומחולות מותרים כיון שהסעודות הן סעודות מצוה, לכן מותר לעשות סעודות שמחה בימים אלו. יש להוסיף שאחרונים אחדים ביארו שאין איסור על עריכת סעודת מריעות בימים אלו (עיין ב"מגן אברהם", אורח חיים חיים תצג, א; "ערוך השלחן", שם, ב; גם הרב משה פיינשטיין זצ"ל [שו"ת "אגרות משה", חלק א, אבן העזר, סימן צח] כתב שחתן וכלה שעשו ז' ימי משתה בעיר אחרת, ועכשיו חוזרים לעירם בימי ספירת העומר, ורוצים לעשות סעודה, מותר להם לעשות סעודה, אפילו שיש בכך שמחה גדולה. הטעם להיתר נובע מכך שיש מצוה בעשיית הסעודה).

---