להלכה למעשה, נחלקו גדולי הראשונים בשאלה, האם יש חיוב ציצית בבגד שאינו מצמר ופשתים. בתוס' (מסכת שבת כז, ע"ב ד"ה סד"א כי וכו'; ובעוד מקומות) וברא"ש (שם על הסוגיא) מבואר שיש חיוב בציצית בכל בגד. אבל, הרי"ף (שם על הסוגיא) והרמב"ם (הלכות ציצית ג, א) סברו שחיוב ציצית מדאורייתא הוא רק מבגד של צמר ופשתים. שאר בגדים חייבים בציצית רק מדרבנן (עיין בכל זה ב"טור" ו"בית יוסף", אורח חיים, ריש סימן ט). ב"שולחן ערוך" (אורח חיים ט, א) נפסק שרק בגד של צמר ופשתים חייב בציצית מדאורייתא. אבל, הרמ"א (שם) פסק כדעות הראשונים שגם שאר בגדים חייבים בציצית מדאורייתא.
ב"ביאור הלכה" (שם, ד"ה אלא מדרבנן) כתוב שבמקרה שיש לו בגד מצמר, אבל אין לו שיעור החייב מהתורה, והוסיף עוד חלק ממין אחר, לא יהיה חייב מדאורייתא בציצית. כיון שדבר הניכר לא בטל ברוב. דהיינו, לפי דעת ה"שולחן ערוך" שחייב בציצית מדאורייתא רק בגד מצמר או פשתים. כאן זה לא נחשב בגד מצמר ופשתים. אולם, במקרה שהבגד הוא בשיעור החיוב, ורק הוסיף ממין אחר, יהיה חייב מדאורייתא. אלא, אם כן, רוב הבגד יהיה ממין האחר, שאז יש מחלוקת בין האחרונים. שיש אחרונים שסברו שעדיין יהיה חייב מהתורה כיון שדבר הניכר לא בטל ברוב. לכן, הבגד צמר הוא דבר הניכר. במקרה שהבגד הוא בגד של צמר, אבל יש חוטים משאר מינים שארוגים בשתי וערב. יש מחלוקת בין האחרונים אם הוא חייב מהתורה.
ב"משנה ברורה" (שם, ה) מבואר שירא שמים יצא ידי חובת כולם, וילבש ציצית של צמר. וכך יעשה לגבי טלית קטן וגם טלית גדול.
אולם, יש לציין שלא כל גדולי ישראל נהגו כך[1], ויש מקום לסמוך שלא חייב ללבוש דווקא בגד מצמר. יש להעיר שדנו האחרונים בנוגע ללבישת בגד של צמר בימות החמה. הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק ג, סימן א) כתב שכיון שלקיום המצוה עדיף בגד צמר, לכן יש להעדיפו אפילו בימות הקיץ. כך גם כתב בעל שו"ת "אור לציון" (חלק ב, פרק ב, אות ג בביאורים). הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ("הליכות שלמה", הלכות תפילה, פרק ג, דבר הלכה, אות טז) כתב שעל אף שלא נהנה מלבישה זו, בכל זאת, מקיים את המצוה. כיון שקיום המצוה תלוי בלבישה, ואף לבישה בלי הנאה נחשבת לבישה.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל והרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל כתבו שמותר לצאת עם טלית זו בשבת לרשות הרבים. דהיינו, גם במקום שאין עירוב. וזאת משום שנחשב בגד גמור על אף שלא נהנה מלבישתו.
ב"משנה ברורה" (אורח חיים ט, ב) כתוב שיש מספר נפק"מ בין אם נאמר שהבגד חייב מדאורייתא, ובין אם נאמר שהבגד חייב מדרבנן:
- יותר ראוי ללבוש בגד שיוצאים בו ידי חובת דאורייתא.
- אם נתערב לו חוטי ציצית שטוויין לשמן עם חוטי ציצית שלא טוויין לשמן, ואין לו חוטי ציצית אחרים. אפשר להשתמש בהם לבגד שחייב בציצית רק מדרבנן.
- במקרה שמדובר על בגד שספק אם חייב בציצית והספק הוא מדרבנן, לא יהיה חייב להטיל בו ציצית.
- אם הוא יושב בציבור ונפסק אחד מציציותיו ומדובר ביום חול, שיכול לתקן. אם מדובר שהבגד חייב בציצית רק מדרבנן, כבוד הבריות דוחה רבנן ולא מחוייב תיכף לפשוט את הטלית. אולם, יש לציין שבעל ה"משנה ברורה" במקום אחר (אורח חיים יג, טו) הביא דעת אחרונים רבים שכתבו שאפילו אם מדובר על בגד שחייב מדאורייתא לא חייב לפושטו. וזאת משום שבפשיטת הטלית בפני הציבור יש בה גנאי גדול, והיא דוחה איסור דאורייתא בשב ואל תעשה. אבל, גם לדעה זו עליו למהר ללכת לביתו ולפשוט את הטלית. אך, אם מדובר על דרבנן לא צריך למהר לפשוט את טליתו.
יש דיון גדול בין האחרונים בנוגע לבגדי ניילון שנתחדשו בימינו. הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק ב, סימן א) כתב שאפילו לדעת הרמ"א, הבגדים האלו פטורים, כיון שלא דומים לבגדי צמר ופשתים שנעשים מחוטים על ידי טויה ואריגה. אפילו בגד הנעשה מחוטי ניילון על ידי טויה ואריגה פטור מציצית, כיון ששייך לעשותו בלי אריגה. לכן, אין אריגתו חשובה אריגה. אבל, דעת הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ("הליכות שלמה", הלכות תפילה, פרק ג, דבר הלכה, אות טז), שבגדי ניילון שעשויים באריגת שתי וערב, חייבים בציצית.
הרב יוסף שלמה אלישיב זצ"ל ("קובץ תשובות", חלק א, סימן א) כתב שבגדי ניילון שעשויים מנפט, יש לדון שאין לברך עליהם משום שאינם מקבלים טומאה, ואינם בכלל בגד האמור בתורה. ואין לחייבם מדרבנן, כיון שלפי הרמ"א אין מושג בגדים שחייבים מדרבנן. הרי לפי הרמ"א, כל הבגדים חייבים מדאורייתא. לכן, אי אפשר לחדש בגד שחייב מדרבנן.
הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל (שו"ת "אור לציון", אורח חיים, חלק א, סימן ג) כתב שיש מקום להסתפק אם בגדי ניילון מקבלים טומאה, כיון שהשאלה אם נחשב גידולו מהים, או גידולו מהארץ? שאם נחשב גידולו מהים, לא מקבל טומאה. השאלה אם בארות נפט נחשבים כים? דהיינו, יש כמה סוגי ניילון, ויש ניילון שמיוצר מבארות נפט שביבשה. גם כשבא מהים, יש מקום להסתפק שאולי מקבל טומאה, כיון שקרקעית הים נקראת קרקע, ולכן היוצא מתחתיה נחשב גידולי קרקע.
הרב יצחק יוסף שליט"א (בספרו "ילקוט יוסף", אורח חיים, סימן ט, סעיף ט) פסק שמשום הספק, הרי אם לבש בגד של ניילון שהוא ד' כנפות, יש להטיל בו ציצית, אך לא יברך עליו משום שספק ברכות להקל. בוודאי יש להקדים ללבוש בגד משאר מינים על פני בגד העשוי מניילון. בימות הקיץ שקשה ללבוש בגד מצמר, ילבש משאר מינים ולא בגד העשוי מניילון.
הרמ"א (אורח חיים ט, ב) פסק שאין לעשות ציצית של פשתן. ונחלקו האחרונים בטעם הדבר שאין לעשות ציצית של פשתן. יש שאמרו שטעם הדבר משום שיש צמר שנראה כמשי, ויש חשש שיבואו לטעות בין הצמר למשי, ויטילו ציצית של פשתן בבגד של צמר. לפי טעם זה, יש להתיר להטיל חוטי ציצית של פשתן בבגד משאר מינים (חוץ מצמר ומשי). אך, יש טעמים אחרים, ומשום כך אין להטיל חוטי פשתן גם בשאר מינים. להלכה למעשה, כך יש לעשות. אך, בשעת הדחק יש לסמוך על דעת המקילים (עיין "משנה ברורה", אורח חיים ט, ח).
נחלקו האחרונים אם מותר לעשות ציצית מצמר כשהבגד אינו מצמר, אלא משאר מינים אפילו שאינו מפשתן. להלכה למעשה, נוהגים לעשות ציצית מצמר גם לשאר מינים כל עוד שאינו מפשתן (עיין "משנה ברורה", אורח חיים ט, ו).
[1] ה"חזון איש" לא הקפיד על טלית קטן מצמר. היה לובש טלית קטן מכותנה עם ציציות של צמר. רק בטלית גדול הקפיד שיהיה של צמר (עיין "שונה הלכות", אורח חיים, סימן ט, סעיף א; "אורחות רבנו", חלק א, עמ' יח).