כשהייתי ילד לא היה קיים המושג "חרדי לאומי". היו חרדים, דתיים לאומיים וחילונים. בערך בתקופת הנערות שלי התחילו לקרוא לציבור הדתי-לאומי שמקפיד יותר על שמירת תורה ומצוות בשם חרדי לאומי. מכיוון שראיתי את עצמי כמקפיד על שמירת תורה ומצוות, ייחסתי את עצמי לציבור החרדי-לאומי.
אולם, לאחרונה הבנתי שיש בעיה מהותית במושג הזה, והתחלתי לחשוב שאולי מהנכון לייחס את עצמי לציבור הדתי-לאומי. אין הבנה זו באה מתוך תחושה רעה כלפי הציבור החרדי. ההפך הוא הנכון. אני רואה את עצמי קרוב לציבור החרדי יותר מאשר לציבור החילוני. למרות זאת, הבעייתיות במושג חרדי לאומי היא נתינת האפשרות לאנשים לקטלג את מי ששומר תורה ומצוות בהקפדה יתרה כמי שאינו חלק מהציבור הדתי-לאומי אלא להפך, הוא קשור לציבור החרדי. לאחרונה אנחנו שומעים את אביגדור ליברמן שמחבר בין סמוטריץ' לליצמן. אני לא רואה בחיבור הזה פגם, ואולי יש בכך כבוד. אולם, על אף שאני רואה את הדברים כך, בוודאי כלפי חלק מהציבור יש בכך אמירה שסמוטריץ' משונה, מתבדל וכן הלאה.
אמירות של פוליטיקאים מסויימים נגד הציבור החרדי אינן במקומן, ולדעתי יש בהן נטיעת שנאה בקרב הציבור הישראלי. אני לא מופתע מאמירות אלו כשהן נאמרות מפי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. אבל, אני מתפלא על אמירות כאלו כשהן יוצאות מפי שומרי תורה ומצוות חובשי כיפות סרוגות. כשנוטעים שנאה ומוזרות כלפי הציבור החרדי, יש בכך פגיעה בשמירת התורה והמצוות. הציבור הכללי מתייחס לציבור החרדי כשומרי התורה והמצוות, ואם הציבור החרדי מצטייר באופן רע, גם שמירת התורה והמצוות מצטיירת כך.
כשאנשים קוראים לציבור שמקפיד על שמירת התורה והמצוות בשם "חרדים לאומיים", טמונה בכך אמירה ששמירת התורה והמצוות איננה ערך יסוד בקרב הציבור הדתי-לאומי. נדמה כי רק חרדים מקפידים על שמירת התורה והמצוות, ואילו דתי רגיל ונורמלי לא צריך להקפיד כל כך. כאילו ההקפדה הזאת נובעת מתוך קיצוניות ואי הבנה נכונה בהלכה. אולם, הדברים הפוכים לחלוטין.
האמת היא שבוודאי ההקפדה על שמירת תורה ומצוות היא רצויה ונכונה. אלו שאינם מקפידים על שמירת תורה ומצוות כהלכה אהובים ורצויים, אבל הם צריכים לדעת שהם אינם הולכים בדרך הנכונה. אפשר שאדם יתנהג בצורה מסויימת ואפילו בצורה לא ראויה, אך אסור לו להפוך את דרכו הלא ראויה לאידיאל ולסמן בכך את הדרך הראויה. לדוגמה, יש מקרים שצריך תנועת נוער מעורבת, אבל אין לנו לראות בתנועה מעורבת אידיאל ועיקרון. צריך לדעת להבדיל בין הפשרה ובין האידיאל.
יש רצון לאחד את כל הגוונים בציבור הדתי-לאומי. התחלה טובה היא קריאה לציבור שמקפיד בשמירת תורה ומצוות בשם "דתי לאומי" ולא "חרדי לאומי".